הספד שאמר סבו של גיא אלגרנטי בהלוויתו

חרב מושחזת מוכנה בנדנה!

גיא אלגרנטי נפל במבצע "צוק איתן" על הגנת המולדת.

מסביב לקברך הטרי - גיא אהובי נכדי הבכור - באו הרבה אלפי אוהביך ומוקיריך ללוותך בדרכך האחרונה ולכבד את גבורתך.

נפלת על הגנת המולדת ואתה הגיבור שלנו. אתה הגיבור שלי, גיא אהובי. נתת למען המולדת את המרב שהיה לך - חייך! התנדבת ליחידה עילית לוחמת וידעת שמחכות לך שנים של אימונים מפרכים כדי שתהיה מוכן ליום הפקודה. והיית מוכן! לא היססת ובצעת את כל אשר הוטל עליך. בשיחתך האחרונה עם אימא ואבא - לפני שלושה ימים כשיצאת עם פלוגתך להתרעננות קצרה באחד הישובים בעוטף עזה, נשמעת בוטח בעצמך וקולך הרגיע את הוריך. אף צילמת סלפי כדי שנראה את ראשית זקנך, כיאה לאיש צעיר שמנסה לבדוק את מראהו בהיבטים שונים.

השתייכת לצבא הגנה לישראל שבזכותו מדינת ישראל קיימת ופורחת. לצערנו הגנתו של צה"ל על המדינה גובה קורבנות. מאז 1860 עוד טרם בוא הביל"ויים לארץ ישראל כבר נרצחו יהודים בידי ערבים. לא הייתה אף שנה בודדת אחת במהלך 154 השנים מאז, שלא נרצחו יהודים כאן בארץ ישראל. מניין הנופלים בידי המרצחים הערביים מאז ועד אתמול הגיע ל 23254. אתה האחרון במספר הזה.

לפני ימים אחדים נתפסו מספר מחבלים בידי צה"ל. בתחקיר שלהם גילה אחד מהם מה הייתה תכלית המנהרות, וזה סיפורו של אחד החוקרים. להלן הציטוט:

"בלחימה בעזה תפסנו כמה מחבלים כדי להוציא מהם מידע על פעולות החמאס,

שאלנו את אחד המחבלים - "אם יש לכם כל כך הרבה מנהרות לתוך ישראל ובעומק של 25 מטר מתחת לאדמה - למה עד עכשיו לא השתמשתם בהם לפיגועים? או כדי לחטוף ולהרוג אזרחים ישראליים?

המחבל ענה : "כבר 12 שנה אנחנו בונים את המנהרות.

קבענו לראש השנה של היהודים, בראש השנה של השנה הזאת תשע"ד 2014. וממשיך המחבל...

דווקא בראש השנה  רוב החיילים שלכם משתחררים הביתה ואין הרבה שמירה, יומיים של חג --- נצא כל החמאס דרך המנהרות שבנינו במשך 12 שנה ונכבוש את ישראל.

בכל מנהרה נצא כ 20-30 מתאבדים חמושים ונחטוף תושבים ואותם נחזיק בתוך המנהרות, נפזר אותם בתוך עזה כך שישראל לא תוכל לפוצץ את המנהרות ואת עזה בגלל האזרחים שכלואים שם. נכבוש את הארץ ונהרוג את כל הציונים. 

12 שנה אנחנו מתכננים את זה, וזה היה אמור לקרות בעוד חודשיים בראש השנה הקרוב!!! המבצע שלכם הציל אתכם והרס לנו את התכנון".   סוף ציטוט

 

הדברים אוטנטיים ואין כל סיבה לפקפק באמיתות הכוונה של חמאס.

איני יכול לתאר לעצמי - אם התוכנית הזו הייתה יוצאת לפועל - מה היה מצבנו. השימוש במילה "שואה" לא יהיה מוגזם. וכשאני חושב על השתלשלות האירועים לאחר רצח שלושת הנערים בגוש עציון, איני יכול לומר יותר מאשר ש"בזכות" רצח הנערים אולי נמנע מימוש ה"שואה" שהמחבל תיאר.

לפני שבוע נשלח לנייד שלי מסרון מתימן עם 8 צילומים שבהם מוצגים חיילי צה"ל כפחדנים עלובים, חפויי ראש, בכיינים ומסתתרים, ומנגד כאילו חייל עם רובה מכוון לעבר ילד מדמם. תעמולת השקר של שונאי ישראל מעבירה אותם על דעתם. נכון - צילום החיילים שנראים בוכים לקוח מטקס לוויה של חייל, אך הרצון שלהם להציג אותנו כמסכנים וכפחדנים מצביע יותר מכל שהם יודעים שלא יוכלו לנו.

אין לנו פרטנר! יש בעמנו אנשים שמפריכים סיסמאות שלום. אלה סיסמאות שבאות לשרת אידיאולוגיה של בת יענה. לצערי לא ניראה באופק מנהיג ערבי שיכול לשנות את האמונה הג'יהדיסטית שהאיסלם יכבוש את התרבות המערבית ויחסל אותה.

אנחנו בפינתנו הקטנה נצטרך תדיר לשמור על חרבנו בנדנה ושתהיה תמיד מושחזת ומוכנה לשליפה. אסור לחסוך בדמי השחזה...חסכון בדמי השחזה עלול לעלות לנו בחיים! מדינת ישראל יכולה להפסיד רק פעם אחת לכן יהיה מה שיהיה אסור לה להפסיד אף לא פעם אחת.

בזכות גיבורים כמוך - נכדי האהוב - אנחנו דואגים שחרבנו תהיה תמיד מוכנה. למדינת ישראל אין "פריווילגיה" להיות מובסת אף לא פעם אחת! בזכות גיבורים כמוך ישראל לא תובס לעולם!

חיית 21 שנים באושר במשפחה אוהבת ומלטפת ודואגת. היית הגבר הבכור וחמש אחיותיך ראו בך כמעט אליל. מאז שהתגייסת - זה קרוב לשלוש שנים - הפכת גם לגיבור אמיתי. חיינו בלעדיך לא יהיו לעולם כפי שהיו. לא יהיה מי שייתן לאחיות אהבת אח בוגר, לא יהיה האח הגדול והחזק שיוכל להניף אל על את הקטנות, לא יהיה מי שיוכל להיות מוכן לכל עזרה נדרשת, לא יהיה את מי שאפשר לאהוב עד בלי די ולא יהיה יותר לעולם החיוך הכובש שלך. יהיו רק זיכרונות. הרבה זיכרונות. לא יהיה כבר העלם כובש הלבבות ומהפנט עיניים. לא יהיה הנכד שכה אהב לבוא ליפו לארוחות המשפחתיות. לא יהיה הבחור הלבבי שלעולם לא אומר לא. לא יהיה מי שידאג כאח לאחיות הצעירות. מה שנשאר הוא קבר שעליו נוכל להשתטח ולבכות. לבכות על זה שיש קבר ולא גיא חי! אבל בלבנו תישאר תמיד גיא המקסים שלהיות בחברתו היה אחד הדברים הנעימים ביותר.

 

עליתי ארצה מבחירה אחרי הישרדות תופת המלחמה והשואה. הייתי רק בן 19. במחשבות מאוחרות יותר חשבתי שעד שייוולדו לי ילדים וודאי כבר לא יהיו יותר מלחמות, ועל אחת כמה וכמה כשייוולדו לי נכדים. גם אני הייתי תמים בנעוריי. היום כבר נרפאתי ממחלת התמימות.

כשבאו אלי אתמול להביא לי את בשורת האיוב זעקתי בכאב. קנאתי ב"מזלה" (במרכאות) של סבתא נורית, שהקדימה את הליכתה לעולם האמת ולא צריכה להתמודד עם האסון שפוקד אותנו.

החלפתי מספר מסרונים עם דנית בהתחלת השבוע. באחד מהם כתבה לי שהיא תשושה מדאגה. כנראה שלכל אימא יש משושים מנבאים.

כאן - לפני הקבר הטרי של גיא אני רוצה לחזק אתכם - דנית ואיל ילדיי היקרים ולומר לכם שאני מאמין שיחד עם נצירת זכרו של גיא בלבכם תעשו הכול כדי להעניק את המרב לאחיותיו המדהימות ולמלא את החלל החסר.      

אין קץ אהבה וצער וכאב בלבי.

דברים על קברו של גיא. סבא נורברט  31.7.2014


© כל הזכויות שמורות