מיכאל זהר

בן אסתר ודוד, נולד ביום א' באדר תש"ה (14.2.1945) בקזבלנקה שבמרוקו. ‏ מיכאל החל ללמוד בבית-ספר צרפתי, ובד בבד למד עברית אצל מורה פרטי ‏ שהחדיר בתלמידיו את האהבה לארץ-ישראל ואת הרצון לעלות אליה. מיכאל ‏ עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" בשנת 1957. כחניך תנועת "בית"ר". בארץ ‏ הוא הופנה לכפר על-שם דוד רזיאל בהרצליה, ובו אף למד את מקצוע הנגרות. ‏ בשל המצב הכלכלי הקשה בבית הוריו, שהיו מטופלים בילדים רכים, עזב ‏ מיכאל את כפר הנוער והחל לעבוד במקצוע שרכש לו, נגרות, ואת שכרו נתן ‏ להוריו.‏ מיכאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1962, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. ‏ לאחר שעבר קורס צניחה, הוא היה חייל מן המניין ביחידה לוחמת. מיכאל ‏ היה חייל ממושמע, והסתגל בקלות למסגרת הנוקשה של הצבא. ואכן, כאשר ‏ השתחרר מן השירות הסדיר, צוינה התנהגותו בתעודת השחרור כ"טובה ‏ מאוד".‏ בתחילת מאי 1956, הצטרף מיכאל לצי הסוחר כימאי. בעבודה זו הוא התמיד ‏ כשנתיים, אולם כאשר הכיר את רינה, רעייתו לעתיד, החליט לזנוח את הים. ‏ הוא חזר לעבוד עם אביו בנגריה המשפחתית, ולאחר זמן גמר אומר לפתוח לו ‏ נגריה משלו. מיכאל היה בעל מקצוע מעולה, והנגריה שהקים התפתחה ‏ ושגשגה. הלקוחות היו מרוצים הן מיחסו אליהם והן מהרהיטים שהוציא ‏ מתחת לידיו.‏ מיכאל הרבה לעסוק בספורט השחייה, ומדי בוקר היה משכים לצאת אל ‏ בריכת גורדון. הוא היה בעל מסור ואב אוהב שנתן לבני משפחתו את כל ‏ הדרוש להם ויותר. בד-בבד עם עבודתו האזרחית נקרא מיכאל מדי פעם ‏ לשירות מילואים, השתלם בקורסים שונים והוענקה לו דרגת סמל. בשירות ‏ המילואים הוא נטל חלק במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, ‏ והוענקו לו אותות המערכה.‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקרא מיכאל לשירות מילואים פעיל, וביום כ' ‏ בתמוז תשמ"ב (11.7.1982) נפל בקרב בלבנון. הוא הובא למנוחת עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. הוא השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי ‏ בנות, הורים, שש אחיות ושלושה אחים.‏ במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "תמיד עשה את המוטל עליו ‏ במסירות ובשמחה, תוך שהוא מספר בדיחות ומתיידד עם כולם. תמיד סיפר ‏ על המשפחה, הילדים, העבודה ומתוך סיפוריו למדנו להכיר אותו, את ‏ אדיבותו, דאגתו לזולת ואת הידידות ששפעה ממנו".‏ מיכאל זהר, יהי זכרו ברוך.‏