יעקב כלב

בן רחל ומורנו ז"ל, נולד ביום ב' בחשוון תשי"ט (16.10.1958) באזור. בן ‏ שנתיים עבר קובי לגבעתיים, ובה גדל והתחנך. בהיותו בן 4 שנים הוא ‏ התייתם מאביו. קובי ידע לשמור על קשר הדוק עם משפחת אביו, אך אהב ‏ וכיבד את יצחק - אביו החורג, שגידל אותו כבן לכל דבר. הוא למד בבית-‏ הספר היסודי "בורוכוב" ובבית-הספר התיכון "אורט". קובי היה חניך תנועת ‏ ‏"הנוער העובד והלומד" - בקן בורוכוב. אהב ספורט, ובמיוחד אהב לשחק ‏ כדוגל. ידי-זהב וסבלנות היו לו לעשות את עבודתו בשלמות. עצם העבודה ‏ הייתה הנאה עבורו, ולא רק המוצר הסופי. הייתה לו נטייה למוסיקה קלסית ‏ קלה ולצלילי ג'ז, ובמיוחד הוא אהב לתופף במערכת התופים שברשותו. ‏ בפברואר 1977 התגייס קובי לצה"ל, והתנדב לצנחנים. במאי 1977 הוא עבר ‏ קורס צניחה, ולאחר מכן גם קורס חובשים קרביים. קובי השתחרר מן ‏ השירות הסדיר בדרגת סמ"ר.‏ לאחר שהשתחרר מצה"ל הוא עבד בבנק. קובי נבחר לוועד העובדים בבנק, אף ‏ שהיה עובד יחסית חדש, בשל המעורבות והאכפתיות שלו. הוא ידע להיאבק ‏ על דברים שהאמין בהם. קובי התחתן עם טלי, והקים את ביתו בגבעתיים.‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקרא לשירות מילואים. בתחילת המלחמה ‏ הובילה יחידתו את הכוח המתקדם בגזרה המרכזית, לדד בחמדון, סמוך ‏ לכביש בירות-דמשק. באזור זה התפתחו קרבות פנים-אל-פנים, כשהארטילריה ‏ הסורית זורעת פגזי קטיושות סביב כוחות צה"ל. פגז של קטיושה פגע בקובי, ‏ בעת שהדריך את מחלקתו לפני הסתערות על כפר סמוך. קובי נהרג במקום ‏ ביחד עם שבעה מחבריו, ביום ב' בתמוז תשמ"ב (23.6.1982) והוא בן 23 וחצי ‏ שנים במותו.‏ קובי תכנן להשתתף באזכרה במלאות 20 שנים למות אביו, בשל כך דחה את ‏ נסיעתו לטיול ראשון בחו"ל, אולם ביום האזכרה ישבו שבעה על מותו שלו.‏ מפקד יחידתו כתב למשפחתו וסיפר כיצד לחם יעקב פנים-אל-פנים נגד ‏ האויב, תחת מטר הפגזים. "בנופלו הותיר יעקב חלל עמוק בשורותינו", סיים ‏ מפקדו.‏ יעקב הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. הוא הותיר אחריו ‏ רעיה, הורים, אח ואחות. על-שמו מקיימים חבריו בגבעתיים, מדי שנה, טורניר ‏ כדורגל בין בתי-הספר שבעיר.‏ יעקב (קובי) כלב, יהי זכרו ברוך.‏