יהודה מלול

בן דינה ויחיה, נולד ביום י"ב בכסלו תשי"ד (18.11.1953), בעיר קזבלנקה ‏ שבמרוקו. יהודה הספיק ללמוד שנה אחת בעיר הולדתו, ובשנת 1959 עלתה ‏ משפחתו לארץ והשתקעה תחילה ברחובות ואחר-כך בדימונה, שבה הייתה ‏ לאחת המשפחות המתיישבות הראשונות. יהודה המשיך ולמד בבית-ספר ‏ ‏"עלומים", וכבר אז נתגלה כתלמיד מחונן. עם סיום לימודיו בבית-הספר ‏ היסודי, עבר יהודה ללמוד בישיבת "קריית נוער" בירושלים במגמה ‏ הטכנולוגית, ושהה בישיבה חמש שנים. מילדות השתייך יהודה לתנועת הנוער ‏ ‏"בני עקיבא", ובמסגרתה יצא לטיולים ולמסעות ולמד לאהוב את הארץ "דרך ‏ הרגלים". הוא אהב מאוד לצייר ולנגן, לכתוב שירים ולעסוק בספורט. יהודה ‏ כיבד מאוד את הוריו ודאג לרווחתם.‏ יהודה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. קשיי ‏ הטירונות בצנחנים חישלו את גופו ואופיו והביאו לידי ביטוי את נחישותו. ‏ הוא סיים בהצלחה קורס צניחה וקורס מ"כים חי"ר ונשלח, כאות הערכה, ‏ לקורס קצינים. לקראת תום הקורס, נשברה ידו בתאונה ונבצר ממנו לסיים ‏ את הקורס, וכך חזר לפלוגת הצנחנים כסמל מחלקה. בעלון הפלוגה נכתב ‏ עליו: "סמל מחלקה זריז כאיילה שהחליט להחדיר לכל המחלקה את החיילות ‏ שבו. הודבק לו הכינוי 'הגבר שבחבורה'". יהודה נטל חלק במלחמת יום ‏ הכיפורים, והוענק לו אות המערכה. כאשר הגיעה שעתו להשתחרר מהשירות ‏ הסדיר, צוינה התנהגותו בתעודת השחרור כ"טובה מאוד". והערכת מפקדיו ‏ הייתה כי הוא "בעל כושר מנהיגות ומהווה דוגמה אישית".‏ בתחילת מאי 1975, שוחרר סמל יהודה מהשירות הסדיר. הוא נרשם והתקבל ‏ לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ועד לתחילת לימודיו נרתם לפעילות חברתית ‏ בדימונה עירו, ובפרט - עזרה לבני נוער שאינם נמצאים במסגרות חינוך ‏ מקובלות. יהודה למד במחלקה להנדסת תעשייה וניהול, ובמסגרת לימודיו אף ‏ השתתף בפרויקט "פרח" וקיבל על עצמו להיות חונך לתלמיד שהתקשה ‏ בלימודיו. עבודת הגמר שלו לקראת קבלת התואר הראשון הייתה "בדיקת ‏ האפשרות והכדאיות של גידול אצות במי שפכים ובהפקת מזון מהן", וזכה על-‏ כך לציון 97. גם בתקופת לימודיו היה נקרא לשירות מילואים, דבר שהקשה ‏ עליו מאוד וגרם לעיכובים בלימודים. אך הוא לא התלונן. במהלך השירות ‏ במילואים הוענקה לו דרגת סמל-ראשון.‏ ביום א' בתמוז תשמ"ב (22.6.1982), נפל סמל-ראשון יהודה בקרב בלבנון ‏ במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בדימונה. ‏ הוא הניח אחריו הורים, שלושה אחים וחמש אחיות.‏ במכתב התנחומים למשפחה, ציין שר הביטחון, כי יהודה היה "חייל מצוין, ‏ שקט, מאופק ורגיש, אהוב ואהוד על חבריו ומפקדיו, רציני ומסור לחבריו ‏ ביחידה".‏ ספר תורה על-שמו ולזכרו הוכנס על-ידי משפחתו לבית-הכנסת "נצח ישראל" ‏ בדימונה. חבריו, ידידיו ובני משפחתו הוציאו לאור ספר לזכרו, ושמו "יהודה", ‏ המתאר במלל ובתמונות את מסלול חייו הקצרים.‏ יהודה מלול, יהי זכרו ברוך.‏