יחיאל בימן

יחיאל, בן שפרינצה ופנחס, נולד ביום י"ב בחשוון תש"ה (29.10.1944) ברוסיה, ‏ אליה נמלטו הוריו מפולין כשפרצה מלחמת-העולם השניה. ברוסיה הוכנסו ‏ למחנה עבודה ובמחנה נולדו יחיאל ואחותו צפורה. כשנסתיימה המלחמה ‏ חזרה המשפחה לפולין, ובשנת 1951 עלתה לארץ והתיישבה ברמת-גן. ברמת-‏ גן למד יחיאל בבית-הספר היסודי "יהלום" ובבית-הספר התיכון "דביר". כמו ‏ כן היה חבר בתנועת הצופים המקומית ומדריך פעיל בקן. בהיותו בן 17 היגרה ‏ המשפחה לסן-פרנציסקו, שם סיים יחיאל (או ג'רי - כפי שכינוהו חבריו ‏ בארצות-הברית) את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "סן רפאל". בשנת 1962 ‏ החל יחיאל את לימודיו באוניברסיטה של סן-פרנציסקו והשתלם במקצועות ‏ הפסיכולוגיה והקרימינולוגיה. כל תקופת לימודיו עבד כקצין-מבחן בשיקום ‏ אסירים, וכדי להשלים את החסר למימון לימודיו, עבד גם כפקיד קבלה בבית-‏ מלון. בשנת 1965 הכיר יחיאל את בוורלי, סטודנטית שישבה עמו על ספסל ‏ הלימודים, ובשנת 1967 נישאו השניים. לאחר שהוענק ליחיאל התואר ‏ הראשון בפסיכולוגיה, עלה עם אשתו לארץ. הזוג קבע את מושבו בקרית ‏ אונו.‏ יחיאל גויס לצה"ל בראשית מאי 1968. תחילת דרכו של חיליק (כך כינוהו ‏ חבריו בצה"ל) הייתה כפסיכולוג בנח"ל. אחרי-כן הוצב במרפאה לבריאות-‏ הנפש בתל-השומר, ולבסוף שימש כפסיכולוג ראשי של פיקוד הדרום, במשך ‏ כל תקופת מלחמת ההתשה בסיני. במסגרת שירותו הצבאי השתלם בקורסים ‏ שונים, ואת כולם סיים בציונים גבוהים. הוא השתלם בקורס מ"כים וקורס ‏ צניחה, ואחרי-כן עבר קורס קצינים, קורס קציני חר"פ וקורס השתלמות ‏ קצינים. בראשית נובמבר 1970 התנדב חיליק לשרת בצבא הקבע והוצב ‏ בחטיבת צנחנים. תפקידו העיקרי היה כקצין בריאות הנפש וכאחראי למיון ‏ צנחנים, ומכיוון שהצליח מאוד בעבודתו, ניתן לו מינוי נוסף כקצין חינוך ‏ חטיבתי. ‏ מלבד היותו פסיכולוג, היה חיליק גם לוחם מעולה, ויחד עם הצנחנים היה ‏ יוצא לכל פעולה. הוא הקדיש את מירב זמנו, הרבה יותר משנדרש, לעבודתו ‏ בצבא, ואכן, זכה לדברי הערכה חמים ממפקדיו, כגון: "קצין מקצועי מצוין. ‏ מתמסר כליל לעבודתו ומגלה יוזמה רבה. ממלא את תפקידו בהצלחה רבה. ‏ מצוין כאיש שדה. מגלה הזדהות עם החייל ומקובל מאוד על חבריו ועל ‏ מפקדיו. בעל פוטנציאל פיקודי ברמה גבוהה, שיש לקדמו בסולם התפקידים". ‏ על אף עבודתו כאיש צבא הקבע, שגזלה ממנו את רוב זמנו, היה חיליק בעל ‏ מסור לאשתו ואב אוהב ונלהב לשני בניו - אריק-שי וגלעד. בשעות הפנאי נהג ‏ לקרוא בתנ"ך ועסק באיסוף הבולים המגוון שלו. כשפרצה מלחמת יום-‏ הכיפורים סירב חיליק להסתפק בתפקיד עורפי והצטרף לצנחנים הלוחמים ‏ בחזית הדרומית כקצין חינוך. ‏ בקרב הקשה שנערך ב"חווה הסינית" לחם חיליק יחד עם החיילים, וביום כ"א ‏ בתשרי תשל"ד (17.10.19783), נפגע ונפל בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, אב ואחות.‏ במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדו: "חיליק עשה מעל ומעבר לנדרש ‏ ממנו, בתחומי החינוך ובריאות הנפש. חיליק סייע במו ידיו לבנות את ‏ החטיבה לא רק במיון החיילים ובחינוכם. בהתנהגותו ובמסירותו לתפקידו ‏ שימש מופת לכולנו. ודי אם אזכיר את ההתרוצצויות שלו בבתי-הספר ‏ ובתנועות-הנוער כדי לגייס מתנדבים לצנחנים וזאת עשה מחוץ לשעות ‏ העבודה המקובלות. חיליק נטל חלק בפעולות מבצעיות, שוב לא כמקובל ‏ בתפקידו. במלחמה דרש להיות יחד אתנו כלוחם מן השורה‎;‎‏ כלוחם הסתער ‏ אל מול פני האויב, וכלוחם נפל".‏ להנצחת זכרו של יחיאל הקים אביו קרן סיוע לילדים נזקקים.‏ בימן יחיאל, יהי זכרו ברוך.‏