רענן שהם

בן בכור לגילה ולמנשה, נולד ביום ט' בסיוון תשי"א (13.7.1951) ברמתיים. את ‏ שנותיו הראשונות בילה רענן בגן הילדים ובבית-הספר היסודי שבמושבה. ‏ כשהיה בן 8 שנים, עבר עם משפחתו להתגורר בתל-אביב. רענן אהב את ‏ המושבה, את הטיולים בפרדסים ובטבע, אולם הצליח להתאקלם גם בסביבתו ‏ העירונית והיה לאחד הילדים הבולטים בכיתה וב"צופים". רענן סיים את ‏ לימודיו בבית-הספר היסודי "חשמונאים", והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון ‏ של התעשייה הצבאית בתל-אביב. ‏ בהיותו בן 11 שנים, הוא הצטרף לקבוצת הילדים בכדורגל של מכבי תל-אביב. ‏ אולם בגלל יום הלימודים הארוך, שהיה נהוג בבית-הספר התיכון שבו למד, ‏ נאלץ רענן להפסיק את אימוניו אלה. הוא עבר לשחק כדורגל בקבוצת הנוער ‏ של הקאנטרי-קלאב בתל-אביב, ושם היה לקפטן הקבוצה עד לגיוסו לצה"ל. ‏ רענן היה גם חבר פעיל בשבט צופי "קהילה", ובמסגרת הגדנ"ע עבר קורס ‏ מ"כים. אחד החלומות שלו היה לרכוש קטנוע, ובגיל 16 הגשים את חלומו. ‏ הוא הוציא רשיון נהיגה, ובכסף שחסך קנה לו קטנוע.‏ בהיותו בכיתה ב' התחפש רענן לצנחן, ומאז טיפח חלום להיות באחד הימים, ‏ לכשיתגייס, צנחן בדרגת סרן. לכן, כאשר התברר לו כי סיכויו להתקבל ‏ לצנחנים הוא קלוש, בשל היותו תלמיד בבית-ספר מקצועי, רצה לעזוב את ‏ בית-הספר שלמד בו ולעבור לבית-ספר אחר. הדבר הטריד אותו מאוד, והוא ‏ שלח מכתב לרפאל איתן וביקש ממנו שיסייע לו להתקבל לצנחנים.‏ עד יום גיוסו (נובמבר 1969), לא היה ברור לאיזה יחידה הוא יוצב. אך בסופו ‏ של דבר, הוצב רענן לצנחנים. הוא עבר קורס צניחה וקורס מ"כים, ושירת ‏ בתעלה בתקופת מלחמת ההתשה. גם בזמן השירות בלט רצונו העז של רענן ‏ להתמיד ולהצליח ולדבוק במטרה. לאחר שלושה חודשי שירות כמדריך כיתה, ‏ הוא נשלח לקורס קצינים וסיימו בהצלחה. רענן חזר לגדודו ושירת בו כמ"מ ‏ עד סוף שירותו הצבאי. למרות הבקשות החוזרות ונשנות לחתום קבע, החליט ‏ רענן לצאת לחיים האזרחיים.‏ לאחר שחרורו הוא החל לעבוד כמדריך גדנ"ע בבית-ספר תיכון "אהל שם" ‏ ברמת-גן, ובד בבד החל להשלים את תעודת הבגרות. באוקטובר 1973, כאשר ‏ פרצה מלחמת יום הכיפורים, נוכח רענן שאינו משובץ עדיין ליחידת מילואים, ‏ ולכן ירד לסיני לחפש את גדודו. הוא הוצב על גדות התעלה ושירת שם ‏ כחמישה חודשים. לאחר כשנה אחת, בין עבודה למילואים רבים, הכיר רענן ‏ את נאוה, לימים אשתו ואם ילדיו. לאחר נישואיו עברה המשפחה להתגורר ‏ בגבעתיים, ושם נולד בנו ליאור. בתו הגר נולדה כבר כאשר המשפחה עברה ‏ להתגורר בראשון-לציון.‏ רענן החל לעסוק בחקירות פרטיות כעצמאי, וראה ברכה בעסקיו. לאחר כמה ‏ שנים החליטה המשפחה לרכוש דירה בראשון לציון, ולשם כך נאלץ רענן ‏ לעבוד בעבודה נוספת כקצין ביטחון במלון. כאשר השתפר המצב הכלכלי, ‏ סיים רענן את עבודתו בלילות במלון והמשיך לעבוד כחוקר פרטי. באותו זמן ‏ הוא הקים יחד עם אחיו עמיר, משתלת צמחי בית ברמתיים. רענן היה בן ‏ המכבד את הוריו, בעל מסור ונאמן לאשתו, ואב אוהב ודואג לילדיו.‏ כאשר פרצה מלחמת שלום הגליל דאג שמא שוב לא יקראו לו, ולכן התחיל ‏ כבר לשאול חברים ליחידה מה קורה. אך עוד באותו לילה גויס.‏ ביום כ"ז בסיוון תשמ"ב (18.6.1982), פיקד רענן על פלוגתו, שנעה לתפוס ‏ גבעה באזור הכפר ינטה. תוך כדי התקדמות נתקל הכוח במארב סורי, ובמכת ‏ האש הראשונה של ירי ורימונים נפל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-‏ הקברות הצבאי בקריית שאול. לאחר נופלו, הועלה רענן לדרגת רב-סרן.‏ הוא השאיר אחריו אישה, בן, בת, הורים ואח.‏ רענן שהם, יהי זכרו ברוך.‏