אדמונד שחר

בן רחל ונסים, נולד ביום י"ב בכסלו תש"י (3.12.1949) בקזבלנקה שבמרוקו. ‏ אדמונד היה בן למשפחה מרובת-ילדים, שעלתה לארץ בשנת 1956, בהיותו בן ‏ ‏6 שנים. המשפחה התיישבה במושב ברק, שבעמק יזרעאל. הוא למד תחילה ‏ בבית-הספר היסודי האזורי "יד-לחמישה", ואחרי שהשלים ז' כיתות עבר ‏ ללמוד בבית-ספר מקצועי "עמל" בעפולה, במגמת מסגרות. מילדות הייתה לו ‏ נטייה לעסוק במכשירים חקלאיים. אדמונד אהב מרחבים, ואת העבודה ‏ בשדה. הוא אהב את העיסוק בטרקטור, עקב אחרי כלים חקלאיים חדשים ‏ שהופיעו ולמד להפעילם. אדמונד היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". ‏ הוא היה פעיל בה, והשתתף בטיולים שארגנה התנועה. בין גמר לימודיו בבית-‏ הספר ובין גיוסו לצה"ל, הספיק אדמונד לעבוד כמפעיל טרקטור במושב רם-‏ און. ‏ בפברואר 1968 הוא התגייס לצה"ל, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא עבר ‏ אימוני טירונות, קורס צניחה וקורס מ"כים ובאוקטובר 1969 עלה לדרגת ‏ רב"ט. ביולי 1970, עלה אדמונד לדרגת סמל.‏ יפה-תואר הוא היה ונעים הליכות. מעולם לא התלונן, ולא בא בטענות על ‏ הזולת. אדמונד היה מוכן תמיד לעזור. הוא היה בחור תוסס, מלא-חיים, מוקף ‏ בחברים ובחברות, שביקשו את קרבתו. תמיד ריחף חיוך על שפתיו.‏ אחרי שהשתחרר מצה"ל, עבד אדמונד במשק הוריו ועל טרקטור במושב שכן. ‏ הוא גויס במלחמת יום הכיפורים, לחם בגזרה המצרית, והיה עם הכוח שחצה ‏ את התעלה. אדמונד נפצע, ואחרי שהחלים מפציעתו חזר לשרת בתעלה. ‏ כמחצית השנה הוא היה מגויס. כשהשתחרר, הוא נשא אישה ובנה את ביתו ‏ במושב ברק. שני ילדים נולדו לו, בן ובת.‏ זמן קצר לפני שפרצה מלחמת שלום הגליל נפרד אדמונד מאשתו. הוא המשיך ‏ לטפל בילדיו במסירות ובאהבה. בתקופה זו, עבד אדמונד כמנהל הפרדס של ‏ המושב.‏ במלחמת שלום הגליל הוא לחם עם פלוגתו בלבנון. כסמל ותיק, הוא עזר ‏ לחיילים הצעירים והדריך אותם בתנאי הקרב. ביום כ' בסיוון תשמ"ב ‏ ‏(11.6.1982), כשהגיע עם פלוגתו לחניון לילה ליד בית-לחיא, נפתחה עליהם ‏ אש. אדמונד נפגע ומת בדרך לבית-החולים. בן 32 שנים הוא היה בנופלו.‏ אדמונד הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בעפולה. הוא השאיר אחריו שני ‏ ילדים, הורים, שישה אחים ושלוש אחיות.‏ שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "אדמונד אהב את החיים, ‏ נמנה עם החיילים הוותיקים בגדוד, והיווה את החולייה המקשרת עם ‏ החיילים הצעירים. מבחינת גילו, הוא היה אמור לסיים את שירותו בגדוד, ורק ‏ בגלל רצונו העז להישאר עם חבריו הקרובים המשיך לשרת בגדוד".‏ מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "במשך שנים ארוכות של היכרות במסגרת ‏ הצבאית, ולפעמים גם בפגישות במסגרת האזרחית, התגלה אדמונד בראש ‏ וראשונה כאדם טוב, מחייך, אוהב חיים... אבד לי חבר יקר, שבמשך יותר ‏ מעשר שנים שירת בגדוד בצורה הטובה ביותר".‏ אדמונד שחר, יהי זכרו ברוך.‏