מאיר - שלמה קנישבך

בן פנינה ושמואל, נולד ביום כ"ג בתמוז תשי"ז (22.7.1957) בנתניה. מאיר למד ‏ בבית-הספר היסודי "איתמר", וסיים את חוק לימודיו במגמה הביולוגית בבית-‏ הספר התיכון י"א - שניהם בנתניה. הוא היה תלמיד מעולה, הביולוגיה בכלל ‏ ובעלי-החיים בפרט שבו את לבו, וכבר בגיל צעיר החל לגדל אוגרים ועכברים ‏ לבנים.‏ מאיר גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1975, והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות ‏ הוא עבר בזה אחר זה - ובציונים מעולים - קורס נהגי נגמ"ש, קורס צניחה, ‏ קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. בהגיע זמנו להשתחרר משירות חובה, ראה ‏ מאיר את השירות בצה"ל כדרך חיים והמשיך בשירות קבע. בין התפקידים ‏ שמילא מאיר היו: סגן מפקד פלוגת הסיור החטיבתית ומפקד פלוגה מסייעת ‏ בגדוד צנחנים. אף שהשתתף בפעולות רבות, הוא לא התרברב ולא הרבה ‏ לספר סיפורי מלחמה. גם בעת השירות לא רפתה אהבתו לבעלי-החיים, והוא ‏ החל לגדל... קוף. מפקדיו העריכו מאוד את האופן, שבו מילא את תפקידו, ‏ ולא חסכו בשבחים בחוות הדעת התקופתיות: "מייבא ומיישם רעיונות ‏ מקוריים בעבודה"; "קצין מקצועי עושה עבודתו באופן הטוב ביותר"; "קצין ‏ טוב מאוד, מסור, אחראי ומקצועי"; "קצין מצטיין".‏ ביום ז' באלול תש"ם (19.8.1980), בעת פעולה של צה"ל לביעור קני מחבלים ‏ בדרום לבנון, נפל סגן מאיר בקרב בדרום לבנון והובא למנוחת עולמים בבית-‏ העלמין בנתניה. לאחר נופלו, הועלה לדרגת סרן.‏ מאיר השאיר אחריו הורים.‏ ראש הממשלה ושר הביטחון כתב במכתב התנחומים להוריו: "מאיר היה ‏ לוחם מעולה, חבר למופת ואהוב על כל מי שהכירו. בדבקותו למשימה, ‏ באחריותו ומסירותו שימש דוגמה ומופת לחייליו". מפקדו כתב: "מאיר היה ‏ מפקד הפלוגה הבכירה בגדוד, ואכן עמד בכך בכבוד, בכל משימה של הגדוד ‏ תמיד היה ראש וראשון, תוך שהוא מוביל את אנשיו בביטחון לעבר היעדים. ‏ תמיד ביצע את משימותיו באופן הטוב ביותר. בנוסף לתכונותיו כמפקד היה ‏ מאיר גם דוגמה אישית כאדם. תכונות של אומץ לב, דבקות במטרה, אהבת ‏ החיילים והדאגה להם חברו בו יחדיו והם שיצרו את המפקד והאדם הנפלא - ‏ מאיר, שהיה ויהיה דמות וסמל של לוחם ומפקד בצנחנים".‏ במאמר ושמו "השלושה", שפורסם באחד העיתונים, שורטטו קווים לאופיים ‏ ודרך חייהם של מאיר ושניים מחבריו, שנפלו עמו באותה פעולה.‏ מאיר-שלמה (מוקי) קנישבך, יהי זכרו ברוך.‏