חן - צבי שטנר

בן מרים ושמעון, נולד ביום י"ט בסיוון תשכ"ב (20.6.1962) בתל-אביב. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי "ארזים" ובבית-הספר התיכון "כי"ח - אליאנס" ‏ ברמת-אביב. מילדותו בלטו בחן תכונותיו המיוחדות. הוא היה עדין נפש, ‏ שקט, עקשן ודבק במטרותיו. לפעמים היה חן מעיר הערות של ביקורת, אבל ‏ בנימוס, בשיקול-דעת וברצינות. הוא היה חבר בתנועת "הצופים", בשבט ‏ ‏"אביב" ברמת-אביב ובמשך הזמן התקדם והגיע לתפקיד ראש גדוד. כשהיה בן ‏ ‏16 שנים, הוא הגשים אחת משאיפותיו משנות הילדות - השתלמות בקורס ‏ צלילה. בכל הזדמנות שבאה לו היה חן צולל למעמקי הים, נהנה מן השלווה ‏ ומתנועת הדגה סביבו. הוא היטיב לשחות. בשנות חייו האחרונות התאמן חן ‏ בכדור-מים באוניברסיטת תל-אביב. בתחרויות בית-הספר הוא קיבל תעודת ‏ הצטיינות על זכייתו במקום הראשון, אבל הוא בצניעות העלים את התעודה ‏ במגירתו.‏ חן הרבה לקרוא ספרות יפה, מובחרת. הוא אהב מוסיקה, האזין לשירי הארץ ‏ ונסחף בשירה. כשהיה בבית, מילאו צלילי המוסיקה את הבית. הוא אסף ‏ בולים, מטבעות, שעונים. חן אהב בעלי-חיים, רכב על סוסים, וטיפח ‏ אקווריום עם דגים. הוא היטיב לצלם, וגם כאשר יצא לקרב הייתה המצלמה ‏ תלויה על צווארו. כך גם נפל.‏ עם כל כישוריו היה חן צנוע, לא הבליט את עצמו והסתפק במועט. שלוות-‏ הנפש ליוותה אותו גם כאשר היה עליו להתמודד עם מתח וסכנות. בשנות ‏ חייו האחרונות, נדחף חן על-ידי תחושה בלתי מודעת למהר ולהספיק בחייו. ‏ הוא ביקש להתנסות הרבה וליהנות. כאשר נשאל על הסיבות לדחף הזה, ‏ השיב: "אולי זו ההזדמנות היחידה!"‏ בפברואר 1981, הוא התגייס והתנדב לחיל-הצנחנים. חבריו סיפרו אחרי ‏ נפילתו על האימונים המפרכים שעברו, וכיצד עמד בהם חן, באומץ ‏ ובעקשנות. בנוסף לכל הקשיים, הוא גם נשא על גבו את מכשיר הקשר הכבד. ‏ בתרמילו היו ספרים, שתמיד ליוו אותו, וכמובן - מצלמתו.‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה חן בקורס מ"כים. הוא עלה עם יחידתו ‏ ללבנון, וביום הרביעי של המלחמה, י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982) נפל ‏ במבואות ביירות מרסיס האויב שפגע בראשו. בן 20 שנים היה חן בנופלו. ‏ אחרי שנפל, הוא הועלה לדרגת סמל.‏ חן הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא ‏ השאיר אחריו הורים ואחות.‏ שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "חן-צבי היה חייל טוב, בעל ‏ משמעת צבאית גבוהה, שזכה להערכת סגל הפיקוד".‏ לזכרו הוציאה המשפחה חוברת, ובה סיפרו חבריו על חייו ונפילתו.‏ חן-צבי (חני) שטנר, יהי זכרו ברוך.‏