תאריך לידה:
15 באוקטובר 1960
תאריך נפילה:
23 ביוני 1982
תקופת נפילה:
מלחמת שלום הגליל ועד היציאה מלבנון
שם היחידה:
חטיבה 646 - מפקדת החטיבה
קורות חיים:
בן מרסל ואליהו, נולד ביום כ"ד בתשרי תשכ"א (15.10.1960) בבאר-שבע
וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "צאלים" שבעיר. אחר-כך המשיך דן
וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "מקיף א'" במגמת צילום. מילדותו היה
דן שונה ומיוחד. הוא לא הרבה להשתתף במשחקים ובמעשי הקונדסות של
בני גילו, אלא נטה להתבונן מהצד; להקשיב וללמוד כיצד מתנהגים הסובבים
אותו, על מה הם חושבים ובמה הם מוצאים עניין וחשיבות. עם זאת, הוא לא
התרחק מחבריו לכיתה. הוא הפגין את חברותו כלפיהם בעזרה שהושיט להם,
באכפתיות שאפיינה את מעשיו ובניסיונו לעורר אותם למעורבות חברתית
ופוליטית.
כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון וחניך בתנועת "השומר הצעיר", החל דן
משתתף גם בפעילות של תנועת "שלום עכשיו", וכשבגר הצטרף לשורות
"של"י". כדרכו, הוא עשה את המוטל עליו במסירות ובהתלהבות, וניסה
לשכנע את כל מכריו בצדקת הרעיונות ודרכי הפעולה של התנועה. באותה עת
הצטרף למייסדים של גרעין הנח"ל "כרמון", שיועד להתיישבות בקיבוץ
כרמיה.
בנוסף לפעילות החברתית הענפה, מצא דן את הזמן לקרוא ספרים ולממש את
אהבתו הגדולה לצילום. הוא הרבה לצלם נופים ואנשים ושאף להציג את
עבודותיו בתערוכה.
דן גויס לצה"ל במחצית ינואר 1979 והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. לאחר
הטירונות, ולאחר שהשתלם בקורסים שונים, כמו: קורס צניחה, קורס מ"כים
וקורס לחובשים קרביים, נשלח לשנת הדרכה של בני נוער בנתניה.
ההתמודדות עם האתגר שבחינוך ובהדרכה הייתה קשה עליו ורצופה
התלבטויות ותהיות, אך העניקה לו סיפוק רב ועוררה בו את הרצון להמשיך
ולהשקיע בכך את מיטב מרצו וזמנו.
משהסתיימה שנת ההדרכה, נטל דן חלק בפעילות ביטחונית שוטפת בצפון
הארץ ואחר-כך שב לקיבוץ כרמיה. עד מהרה הוא השתלב במקום, וזכה
להערכת החברים. עם אחדים מחברי הקיבוץ קשר דן קשרי רעות אמיצים
במיוחד וגישר בכך על פער הגילים שביניהם. כמו כן, הוא התנדב להדריך את
ילדי הקיבוץ ואף הציע ללמדם את אמנות הצילום.
על אף הצלחתו בקיבוץ, לא היה דן בטוח ברצונו להמשיך ולחיות בו. בהיותו
אדם בעל עקרונות וערכים רוחניים, שרחק מחומרנות, התאים אורח החיים
הקיבוצי להשקפותיו. אך, כפי כתב לחברתו, הוא שאף להשפיע, לחיות חיים
מלאי תוכן, ולא להיות "סתם בורג במכונה, אלא להפעיל אותה" הוא תכנן
להגשים חלומות נושנים, כגון: מסע לחוץ-לארץ, ואז להחליט על המשך דרכו.
דן היה קשור מאוד לבני משפחתו, לחברתו ולחבריו מבית-הספר, ובכל
הזדמנות היה מבקר בבית ומתעניין בכולם. בנוסף לכך, הוא הרבה לכתוב להם
מכתבים, לטלפן ולשתף אותם בהתלבטויות ובהישגים שלו.
מעולם לא פסק דן לשאול שאלות, לחקור את מהות האירועים בארץ ולנסות
לשנות את פני החברה. הוא שלל מכול וכול את הצורך במלחמות, אך
כשפרצה מלחמת שלום הגליל והוא כבר חייל משוחרר, לא שקט עד שקראו
לו להשתתף עם חבריו בלחימה בלבנון. במשך כל ימי הלחימה שימש דן
כחובש, וחבריו סיפרו, שרץ להגיש עזרה לנפגעים תחת אש כבדה ובלי לשים
לב לסכנה שבדבר.
ביום ב' בתמוז תשמ"ב (23.6.1982) נפל דן בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל
והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. הוא הניח אחריו
הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.
במכתבי תנחומים, ששלחו למשפחה השכולה שר הביטחון ומפקד היחידה,
צוין דן כבחור שקט ונעים הליכות, שהיה חייל מסור וחובש מעולה, אשר
הצטיין בטיפול בפצועים תחת אש האויב.
משפחתו וחבריו ליחידה ולקיבוץ הוציאו לאור חוברות לזכרו, ובהן דברי
חברים ובני משפחה, וכן מכתבים שכתב דן לקרוביו.
רשימות על דרכו ועל פועלו פורסמו בעיתונים שונים.
דן (דני) אלקבץ, יהי זכרו ברוך.