אמנון אליעז

בן פולה ורפאל, נולד ביום י"ג בטבת תרצ"ו (8.1.1936) בתל-אביב. עד גיל 13 ‏ גדל אמנון בבית אביו, משורר ידוע בחוגי הספרות העברית. הוא השתייך ‏ לתנועת "השומר הצעיר" ובגיל 13 עבר עם אחיו לקיבוץ בית-אלפא, שבעמק ‏ יזרעאל, והתחנך בו כ"ילד חוץ". הוא למד במוסד החינוכי "גלבוע", שבעמק, ‏ וגדל בקבוצת דרור. מרבית חברי הקבוצה התנדבו, בבוא מועד גיוסם, לחיל ‏ הצנחנים.‏ על תקופת נעוריו סיפרו חבריו: "הוא מיעט לדבר וריכז את התעניינותו כל ‏ פעם בנושא הקרוב ללבו. כשהתעניין באסטרונומיה, רכש משקפת ובלילות ‏ הרבה לצפות בכוכבים. כשהתעניין במוסיקה רכש חצוצרה ולמד לנגן בה. הוא ‏ היה בעל כושר סיבולת גבוה".‏ בנובמבר 1954 התגייס אמנון לחיל-הצנחנים, עבר אימוני טירונות ובשנת ‏ ‏1955 עבר קורס צניחה. לאחר-מכן הוא השלים קורס מ"כים בשנת 1956, ‏ והועלה לדרגת רב"ט.‏ בתקופת מבצע קדש היה אמנון בקורס קציני חי"ר, הוא השלים את הקורס ‏ בספטמבר 1956, הועלה לדרגת סג"ם והוצב כמפקד מחלקה ביחידת צנחנים. ‏ שנתיים לאחר-מכן, ביולי 1958, עלה לדרגת סגן והמשיך לשרת בתנאי קבע עד ‏ נובמבר 1958. בשנת 1961 סיים אמנון קורס מפקדי פלוגות. הוא הועלה ‏ לדרגת סרן בשמשו כמפקד פלוגת חי"ר במילואים.‏ הוא לחם במלחמת ששת הימים ובתום המלחמה, ביוני 1967, הועלה לדרגת ‏ רס"ן. אמנון השתתף בפעילות הצבאית לאורך בקעת הירדן, פקד על יחידה ‏ שעסקה במרדפים אחרי חבלנים ובאחת הפעולות נפצע ואושפז.‏ כשהשתחרר מצה"ל חזר אמנון לקיבוצו, לבית-אלפא, ומילא בו תפקידים ‏ מגוונים רבים. הוא נשא אישה ונולדו ילדיו. את זמנו הוא המשיך לחלק בין ‏ חובותיו לקיבוץ ובין חובותיו לצה"ל: יצא להשתלמויות ולפעולות מבצעיות. ‏ על חייו בקיבוץ סיפרו חבריו: "הוא היה איש שדה, אהב טיולים, נסך ביטחון ‏ סביבו". הוא היה מסור לבני משפחתו בקיבוץ ואת זמנו הפנוי השתדל לבלות ‏ אתם.‏ בינואר 1971 עבר אמנון קורס מג"דים. חוות-הדעת של מפקדי הקורס עליו ‏ הייתה: "הוא בעל ידיעה טובה בחומר, משתתף בשיעורים במידה סבירה, ‏ גישתו לתפקידים רצינית והוא לומד היטב את התפקידים המוטלים עליו. ‏ עבודותיו בכתב נאות ביותר ומדויקות. כושר הניתוח שלו טוב והצגת ‏ העניינים מסודרת. נמרץ בביצוע תפקידים. בעל רוח טובה ואחד מעמודי ‏ התווך של הצוות".‏ במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד גדוד. חוות-הדעת של מפקדיו על חלקו ‏ במלחמה הייתה: "הוא בעל יכולת, דבק במשימה, קצין טוב". אחרי המלחמה, ‏ ביולי 1974, נתמנה אמנון סמח"ט ועלה לדרגת סא"ל. בחייו האזרחיים הוא ‏ המשיך למלא את תפקידיו בקיבוץ. לתקופה קצרה יצא לעבודה בחו"ל, ‏ וכשחזר לארץ - חזר לתפקידיו בקיבוץ.‏ בשנת 1980 הוא נתמנה לתפקיד מנהל חברת "כימאוויר", חברת הריסוס של ‏ ההתיישבות העובדת. באותו זמן הייתה החברה שקועה במצוקה קשה והוא ‏ נקרא לחלץ אותה מקשייה. בתוך זמן קצר רכש אמנון את אמון העובדים ‏ והעלה מחדש את החברה על דרך ההצלחה הכלכלית. כשנתיים ימים הוא ‏ ניהל את החברה, עד שנפל במלחמה.‏ בתקופת מלחמת שלום הגליל, בדצמבר 1982, נקרא אמנון לשירות מילואים ‏ כסמח"ט. על שירותו במלחמה זו ציינו מפקדיו: "הוא קצין מעולה, בעל ניסיון ‏ רב, שקול-דעת, בעל שקט נפשי בביצוע כל משימה".‏ ביום ה' בטבת תשמ"ג (21.12.1982), יצא אמנון בג'יפ עם קבוצת מפקדים ‏ בכירים לסיור מוקדם בשטח, לקראת תרגיל אוגדתי. הג'יפ נסע בדרך עפר ‏ בקרבת העיירה קמד-א-לוז, שבגזרה המזרחית, עלה על מוקש ובפיצוץ נהרגו ‏ שלושה קצינים: שני סא"ל ורס"ן. בין ההרוגים היה אמנון. בן 47 היה במותו.‏ הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית של חללי צה"ל בבית-הקברות בבית-‏ אלפא. הוא השאיר אחריו רעיה, חמישה בנים ואח. חבריו הוציאו לאור ‏ חוברת לזכרו והעלו בה קווים לדמותו, כאיש קיבוץ וכלוחם.‏ אמנון אליעז, יהי זכרו ברוך.‏