שלמה - סלומון קוזרי

בנם הבכור של פרחה ועובדיה, נולד ביום ה' בסיוון תרצ"ט (23.5.1939) בבגדד ‏ בירת עירק, ועלה לארץ בשנת 1951. שלמה החל ללמוד בבגדד, וכשעלה ‏ והתגורר בירושלים סיים את בית-הספר היסודי "גאולים". שנתיים נוספות ‏ הוא למד בבית-הספר המקצועי חקלאי בעין-כרם.‏ שלמה גויס לצה"ל בשלהי נובמבר 1955, התנדב ליחידת "101" שהקימה אז ‏ את גדוד הצנחנים הראשון. שם שירת עם לוחמים שעשו להם שם במלחמות ‏ ישראל: מאיר הר-ציון, אריאל שרון, רפאל (רפול) איתן ומרדכי (מוטה) גור. עם ‏ שחרורו מצה"ל החל שלמה לעסוק בספורט האגרוף באגודת "מכבי" תל-אביב, ‏ והיה אלוף הארץ במשקל נוצה שבע שנים רצופות. כנציג ישראל, הוא ‏ השתתף במכבייה הרביעית וזכה במדליית זהב. ‏ עם יחידת הצנחנים נטל שלמה חלק במבצע קדש וצנח במיצר המיתלה, ‏ במהלך שפתח את המלחמה. במהלך הקרבות הוא נפצע ברגליו מרסיסים, ‏ ושכב כשישה חודשים בגבס. לאחר החלמתו, עוטר חזהו של שלמה בכנפי ‏ צניחה על רקע אדום - אות לצניחה קרבית. ‏ במחצית מאי 1958 שוחרר שלמה מהשירות הסדיר, והחל לעבוד יחד עם אביו ‏ בבית-החרושת לנעלים שבבעלות המשפחה. בשנת 1963 נשא שלמה לאישה ‏ את איבון, ולבן הבכור שנולד להם ניתן השם ירמיהו, על-שם קצין החבלה של ‏ יחידת "101", ירמיהו ברדונוב, חברו לנשק של לשמה. בפרוץ מלחמת ששת-‏ הימים היה שלמה בחטיבתו של מוטה גור ששחררה את העיר העתיקה, היה ‏ בין הראשונים שהגיעו לרחבת הכותל המערבי והניף את דגל ישראל על ‏ הכותל. בקרבות שהתחוללו בהמשך נפצע שלמה בכתפו מיריית צלף. הוא ‏ סירב להתאשפז וברח מבית-החולים על-מנת להצטרף לחבריו הלוחמים, ‏ אולם בשל חולשתו הגופנית נשלח לבית-הבראה. עקב הפגיעה הזאת נקבעו ‏ לו 55% נכות. שלמה התעקש על הישארותו ביחידה לוחמת - והצליח. ‏ לבנו השלישי קרא דרור, על-שם חברו הטוב ומפקדו דני דרור, שנפל לידו ‏ בקרבות לשחרור ירושלים במלחמת יום הכיפורים לחם שלמה בחטיבתו של ‏ דני מט (אוגדת אריק שרון), צלח את התעלה והשתתף בכיתור הארמייה ‏ המצית השלישית. בשנת 1977 עברה המשפחה לדירה מרווחת בבת-ים, ‏ ובאותה שנה שוחרר שלמה משירות מילואים בחטיבת הצנחנים והוצב בגדוד ‏ נח"ל מוצנח. עם גדוד זה יצא שלמה לפעולות ביטחון שוטף לשמירה על ‏ גבולות הארץ. בשנת 1980 פתח שלמה, יחד עם אחיו, בית-מלאכה משלו ‏ לייצור נעליים. בעבודה קשה ומאומצת בנו השניים עסק לתפארת.‏ במלחמת שלום הגליל שירת שלמה כנהג נגמ"ש בפלוגה מסייעת לגדוד נח"ל, ‏ שפרץ בגזרה המרכזית. ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982), נפל רב-טוראי ‏ שלמה בקרב בלבנון במלחמת שלום-הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-‏ הקברות הצבאי בקריית-שאול. לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת סמל.‏ שלמה השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, הורים, חמש אחיות וחמישה ‏ אחים. ‏ במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "שלמה היה מוותיקי ‏ הלוחמים ביחידה, בעל שמחת חיים. בראש מעייניו בכל מהלך הקרב הייתה ‏ הדאגה לחבריו הצעירים ממנו. הוא השרה סביבו ביטחון רב, והיה אהוב על ‏ חבריו ומפקדיו". מפקדו הישיר כתב למשפחה: "שלמה נהפך במהלך הלחימה ‏ ל"אבי הפלוגה". מאחר שהיה ותיק קרבות ומנוסה, הוא נסך שלווה וביטחון ‏ על כל החיילים הצעירים אשר הקיפוהו. הוא השכים קום ודאג מראשית היום ‏ לקפה ולאוכל, כדי לשמור על מורל הלוחמים. הנגמ"ש אותו נהג היה 'נגמ"ש ‏ המורל', ובזמן הפוגה מרבית הפלוגה הייתה מתרכזת סביבו כדי לשאוב עידוד ‏ והרגשה טובה".‏ בן 43 שנים היה שלמה בנופלו.‏ שלמה (סלמן) קוזרי, יהי זכרו ברוך.‏