שלמה אלפסי

תאריך לידה:
13 באפריל 1964
תאריך נפילה:
10 בדצמבר 1983
דרגה:
סמל
שנת נפילה:
1983
תקופת נפילה:
מלחמת שלום הגליל ועד היציאה מלבנון
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 202
מקום קבורה:
רחובות
קורות חיים:
בן סוזן ושמעון, נולד ביום א' באייר תשכ"ד (13.4.1964) ברמלה. בארבע ‏ השנים הראשונות של חייו גדל שלמה ברמלה. אחר-כך עברה משפחתו ‏ לרחובות. כאן למד שלומי בבית-הספר היסודי "יבנאלי", והמשיך בחטיבת ‏ הביניים של בית-הספר התיכון על-שם דה-שליט. את לימודיו התיכונים סיים ‏ במגמה הריאלית של בית-הספר התיכון בנס-ציונה. שלמה ניכר במספר ‏ דברים: באהבת האדם, באהבת הארץ ובאהבת הקשר של העם היהודי לארץ, ‏ ושל הדת המחנכת להיות אדם אוהב וישר, ומעל לכל אהב את משפחתו. ‏ שלמה אהב להשתעשע עם ילדים קטנים מבני משפחתו או עם ילדיהם של ‏ השכנים. ועוד אהבה קטנה הייתה לו, לשבת עם חבריו בערבי שבתות ולשיר ‏ אתם מתוך ספר השירים, שקיבל לרגל סיום לימודיו בבית-הספר.‏ בחדרו אסף שלומי מזכרות וחפצים אחרים, המעידים על עיסוקים ותחביבים ‏ שהיו לו, כמו למשל, תעודת הצטיינות שקיבל על הישגיו בספורט, וכן המצנח ‏ שתלה בפינת חדרו כסמל לקשר ההדוק שהיה לו לחיל-הצנחנים.‏ לפני גיוסו, עבר שלמה מבדקי מיון לצוות אוויר עד לשלב מבחני הקורסים ‏ הגבוהים וזומן למבדקים נוספים ב"מרכז לרפואה אווירית". אך משפחתו ‏ ביקשה ממנו לא ללכת לקורס טייס והוא נטש את הרעיון.‏ כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל התנדב שלמה לחיל-הצנחנים. הוא הספיק לטעום ‏ את טעם השיריון, ואף התנסה בגיבוש לקומנדו הימי, אבל יותר מכול שאף ‏ להגיע לחיל-הצנחנים.‏ חבריו ליחידה מספרים עליו שהיה חייל למופת, ולא פעם, כשהיו צריכים ‏ לבצע משימה מיוחדת, היה המפקד בוחר בשלומי. הוא היה חביב על כולם, ‏ חייכני ונינוח, ועם זאת בעל ביקורת עצמית מרובה. כבר בימיו הראשונים ‏ ביחידה הוא הוכיח את יכולתו להיות שקול, ובמהרה התברר שגם יכולת ‏ הפיקוד שלו גבוהה.‏ במשפחתו היה שלומי תמיד הדמות המרכזית. בשביל אחיותיו היה "הראש ‏ החושב של המשפחה", החבר הטוב והיועץ בכל עניין. כשהיה מגיע הביתה ‏ לחופשות מהצבא, הייתה אמו מקבלת את פניו באהבה ובגאווה, ואביו היה ‏ קורא לו "החייל שלי" ומשוחח אתו על כל מיני נושאים, כמו עם חבר טוב.‏ במוצאי שבת, ה' בטבת תשמ"ד (10.12.1983), יצא שלומי לסיור כמפקד ‏ נגמ"ש. כשהיה כבר בדרכו חזרה למוצב, הפעילה חוליית מחבלים מטען צד ‏ ושלומי נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין ‏ הצבאי ברחובות. הוא השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לזכרו הקימה ‏ משפחתו בשכונת דניה שברחובות בית-כנסת ליוצאי צפון אפריקה שהוא ‏ מרכז רוחני גדול ומפואר.‏ שלמה אלפסי, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 66הדלק נר
  • מרים פדידה(פאר)  (09/05/2019 03:31)
    שלמה הוא בן דודתי סוזן האשה הצדקנית יהא זכרה ברוך... אחות אבי מאיר ז"ל. ובן לדוד שמעון שיבדל"א. דודה סוזן שכל כך היינו קשורים אליה בילדות ובנערות. אני חייבת לציין את גודל הנתינה והאהבה איפיינו אותה ..את גודל הערכה שהיתה לה לאבי ז"ל. דברים שכל כך אפיינו את שלמה החייל ז"ל היא הכבוד להורים. למשפחה. לדת. לאהבת הארץ והמון אהבה וחיבה לילדים שהיו מאפיינים מאוד בולטים אצל שלמה שלמה בן דודתי ז"ל. שלווה. עדינות. חן ויופי שבאדם. אני לא שוכחת שבאחד מימי החופש הגדול כשהייתי בת שבע שנים. דודתי סוזן אימו של שלמה ז"ל לקחה אותי לביתם בדניה מס' ימים לחופש. אני זוכרת שכל כך פינקו אותי שם .היתה לי הזכות להכיר בנות דודות נפלאות שולי ואתי .. אתי היא האחות הקטנה מבין איתה שהיתי בחופש הגדול בשכונת דניה שברחובות. לכל מקום שהיא הלכה היא לקחה אותי. קנתה לי דברים .לקחה אותי עימה לבייבי סיטר. וכשהייתי צריכה לחזור הביתה לבית הוריי בהם מתגוררת אימי שתבדל"א בראשון לציון . שלמה הוא זה שלקח עליו את הפיקוד להחזיר אותי הביתה. אני לא שוכחת הדרך המהממת מרחובות לראשון לציון בה שלמה ראה את העייפות שבי .ונשא אותי על כפתיו. השתעשע איתי ,קנה לי שעון צמיד מסוכריות . ואינני שוכחת לעולם !!ששלמה הוא הבן אדם שלימד אותי באותה נסיעה לקרוא בשעון . לזהות את את שעה . חצי שעה.... היתה לו סבלנות אדירהה שלא ניתן לתאר. חיבה אהבה לילדים.תבונה לדעת ולזהות את הצד החלש שבאדם ומיד לחוש לעזרתו . עברו שנים כשהגעתי לגיל 12 בשנת תשמ"ג שלמה ז"ל לפתע הגיע אל חגיגת המימונה המסורתית של משפחתינו בראשון לציון .וכשנפגשנו לאחר חמש שנים מאותה חופשה שהייתי בבית הוריו .הוא הבחין בי ואני הבחנתי בו והוא שאל אותי בקול שקט ועדין:"מי זאת מרים?" עוד לא הספקתי לענות לונ וצעקתי מהתלהבות שלמה !! וקפצתי לזרועותיו .. וזה היה מפגש אחרון שלנו. באותו ליל מימונה תשמ"ג .לדאבוני בחודש כסלו בחנוכה תשמ"ד . נתבשרנו בבשורה המרה ששלמה אלפסי מרחובות בן דודתי נהרג . בכינו את בכיים של המשפחה לאורך .וחיינו את השכול הנורא מאז ילדותינו עד עצם היום הזה אינני שוכחים אותו .את התמסרותו לשרת את המדינה שכל אהב ולא היה חייב כי הוא בן יחיד לאביו ואימו . אך לא ויתר בשום פנים והרגיש שליחות וצורך פנימי לשרת בצה"ל. והוא תמיד היה ריאלי והבחין במציאות ומעבר לה. כשהוריו בקשו ממנו שלא ישרת בצבא. הוא עמד על כך שזו שליחות .והוא היה חדור אמונה חזקה באלוקים .שאינני שוכחת את המילים שיצאו מפיו :"אם אלוקים ירצה חלילה לקחת אותי או כל בן אדם הוא יוכל לעשות זאת בדרכים אחרות ..כמו תאונת דרכים ל"ע. וכאן רואים את גודל אמונתו .וגודל אהבתו את הארץ עד כמה היה חשוב לו לתת ולשרת בצה"ל. כא רואים גם את גודל מידת הנתינה שהיה טמונה בו .שלמה אלפסי ז"ל בן דודה סוזן ז"ל. תהא נשמתכם צרורה בצרור החיים!! ולבטח נשמתכם עדן רואים מלמעלה וצופים בגודל הייסורים שאימי עוברת דודה מסודי מראשון לציון הנמצאת במצב קשה .מקווה שלמה היקר שתהא מליץ יושר עליה ותתפלל לפני כסא הכבוד לרפואתה ולרפואת כל חולי עמך ישראל .ממני מרים בת דודתך האוהבת .