מנחם נחום

בן לאה ועזרא, נולד ביום כ' בתשרי תשכ"ה (26.9.1964) בפתח-תקוה. מנחם ‏ למד בבית-הספר היסודי "עין גנים" וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר ‏ התיכון-מקצועי "עמל א'" בפתח-תקוה. מוני היה נער טוב-לב ויפה תואר, ‏ שאהב מאוד את בני משפחתו והם השיבו לו אהבה גם בשל היותו בן יחיד בין ‏ שלוש אחיות. בתקופת לימודיו השתייך לתנועת "המחנות העולים" ולסקציית ‏ הכדור-יד ב"הפועל" פתח-תקוה. ‏ מילדותו נמשך לים, הרבה לבלות לחופיו ואף רכש ציוד דיג. את רגשותיו כלפי ‏ הים ביטא באחד השירים הרבים שהשאיר אחריו ושמו "שיר הים": "הים הוא ‏ גדול / הים הוא כחול / ולחצות אותו אף אחד לא יכול / ... דברים רבים ‏ מסתתרים במצולות... הם צופנים אתם אוצרות לסיפורים / על מעשי גבורה ‏ ומעשי נסים / הנוף שם בעומק מקסים ביופיו / כי עוד לא הגיע לשם האדם ‏ ומשפחתו..." בהיותו כבן 16 רכש לעצמו אופנוע בכסף שחסך, והרבה לטייל ‏ עם חבריו ברחבי הארץ.‏ מנחם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1982 והתנדב לחיל-הצנחנים. את קשיי ‏ הטירונות קיבל באהבה ועבר בהצלחה קורס צניחה וקורס מ"כים. מפקדיו, ‏ שעמדו על כישוריו כלוחם וכמפקד, העניקו לו דרגת סמל לפני המועד. הוא ‏ הצטרף לחבריו בהגנה על גבולות המדינה בגבול לבנון ובבקעה והיה גאה ‏ בתפקידו. תוך כדי השירות נתגלה כישרון הציור והפיסול שלו וכן אהבת ‏ המוסיקה. הוא רכש תקליטייה עשירה והנהג לשמח את חבריו אם בנגינה ואם ‏ בדברי צחוק ולצון. לצורך עבודות הציור והפיסול הקים לעצמו מבנה בחצר ‏ הבית ושם התמסר למלאכת האמנות.‏ האהבה לים לא הרפתה ממנו גם בעת השירות הצבאי ובאחת מחופשותיו ‏ נסע עם חברים לחוף טאבה. למחרת היום, כאשר נודע למוני כי אחד הדייגים ‏ איבד את כל רשתותיו בים, התנדב לעזור לו לחלץ אותן. תוך כדי צלילה ‏ הסתבך ברשת וטבע. כאשר כתב בשירו על הים "במקום כזה אי-אפשר לחיות ‏ ‏/ כי שם הכל יכול להיות" ניבא את סופו. ‏ סמל-ראשון מנחם נפל בעת שירותו ביום י"ט באדר תשמ"ה (12.3.1985), ‏ והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. השאיר הורים ‏ ושלוש אחיות.‏ מוני הותיר אחריו אוסף גדול של שירים, שהעידו על נפש רגישה, וכן עבודות ‏ ציור ופיסול.‏ מנחם (מוני) נחום, יהי זכרו ברוך.‏