אריה - יעקב קרול

בן שפרה ויהודה, נולד ביום ד' בכסלו תשכ"ד (19.11.1963) בתל-אביב. שנות ‏ ילדותו של אריה עברו עליו באווירה של משפחה חמה הנמנית עם הזרם ‏ הדתי. מגיל ילדות ועד סוף "חבריא ב'" השתייך לתנועת הנוער בני-עקיבא. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי "דיזנגוף" ואחר כך עבר לתיכון "צייטלין" שבו ‏ סיים את בחינות הבגרות במגמה ישיבתית ריאלית-פיסיקלית. לכאורה פרק ‏ חיים רגיל לגמרי, המאפיין בן תל-אביבי, מחובשי הכיפות הסרוגות, אך ורק ‏ לכאורה: שכן עם כל השגרתיות שבמסלול, ידע אריה לתת ביטוי לייחודו בכל ‏ שלב של צמיחתו מנער רך וכשרוני לבחור מוצק העומד על דעתו. בין השאר ‏ היה מוסיקלי מאוד וניגן בקלרנית בתזמורת הנוער של עיריית תל-אביב. ‏ בבגרותו למד לנגן בגיטרה. חיבה מיוחדת רחש לבעלי-חיים.‏ אריה היה מלא חדוות חיים וחיוניות שלא פגה מעולם. הססמה השגורה על ‏ פיו הייתה: "לא לבזבז אף רגע אחד מהחיים! להספיק כמה שיותר ולנצל את ‏ הזמן!" ססמת חיים זו מעוגנת בחיוך נצחי ובמעשי-קונדס. כשאריה היה מגיע ‏ לפעולה בסניף בני עקיבא או לפגישה עם החבר'ה, כמו רוח חדשה החלה ‏ מנשבת, מעיין נעורים ורעננות, עם הרבה מרץ, לא לשקוט על השמרים... בד ‏ בד עם אותה חדווה, גם ידע לשים גבול למעשי-הקונדס, לשקול דברים ‏ ברצינות, ולדבוק תמיד באמת, בצדק ובטוהר המידות. כדי להוציא את האמת ‏ לאור לא נרתע גם מלהילחם בכל עוז. ‏ מאחר שנותרו לו חודשים מספר בין סיום התיכון לגיוס, החליט אריה לנצלם ‏ לטיול בעולם. בהגיעו לארה"ב ניסו בני משפחה לפתותו בפיתויים חומריים ‏ כדי שיישאר, אך הוא הגיב בחיוך סלחני, וכאשר נודע לו בשיחה טלפונית ‏ לארץ שגיוסו הוקדם, חזר מייד ארצה.‏ בהתגייסו לצה"ל, אך טבעי היה שיתנדב ליחידת עילית. תחילה חשב על ‏ הקומנדו הימי, אך כיוון שמעולם לא חש עצמו כדג במים, הצטרף לשורות ‏ הצנחנים. תוך כדי המסלול עמדו מפקדיו על תכונותיו, והמרגמה הכבדה, אשר ‏ הפילה חיתתה על כל צנחן, עברה לשכון דרך קבע על גבו החסון של הבחור ‏ התל-אביבי. מסע-כומתה, שהחל בצניחה ונמשך בהליכה רצופה של 87 ק"מ ‏ עם כל הציוד על הגב, היה מבחן לא קל, אך לא בחור כאריה ייכנע. הוא ‏ העמיס על גבו גם את האלונקה, ולאחר יממה קידם בחיוך מאושר את הוריו ‏ שהמתינו לו בנקודת הסיום. מלחמותיו למען הצדק לבשו גוון עז יותר ‏ בשירותו הסדיר, כל עוול, ולו הקל, שנעשה לאחד מחבריו, עורר מייד את חוש ‏ הצדק הרגיש שלו, ואחת היא אם בעל-דברו היה מ"כ פשוט או המג"ד בכבודו ‏ ובעצמו.‏ ביום 20.1.1983 נפצע אריה קשה בתאונת אימונים ברמת הגולן ושישה ימים ‏ נאבק על חייו. הוא נפטר בבית החולים ביום י"ב בשבט תשמ"ג (26.1.1983) ‏ והובא למנוחות בבית-הקברות בנחלת-יצחק, סמוך לקבר דודו יעקב קרול ‏ שעל שמו נקרא, אשר נפל בקרב על שחרור כיס פלוג'ה במלחמת השחרור. ‏ מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "אריה משך את תשומת ‏ לבי בראותי אותו משקיע ומפגין רמה גבוהה באימוניו, כרגם במחלקתו. מעבר ‏ לאבדה למשפחה איבדו הגדוד וצה"ל חייל מצטיין".‏ אריה יעקב קרול, יהי זכרו ברוך.‏