נפתלי יהב

בן רבקה לאה ויצחק, נולד ביום י"ב באדר תש"ז (4.3.1949) בחדרה. מגיל שבע ‏ אימצה וגידלה אותו כאם, רבקה. נפתלי הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", ובה ‏ התגבשה דמותו. הוא התבלט בצניעותו הרבה. החומרנות אף פעם לא דיברה ‏ אל לבו. את עתותיו הוא הקדיש לטבע ולנוף הארץ, הרבה לטייל במרחבי ‏ הארץ והיה בן מסור להוריו. עם התבגרותו הוא הצטרף לפנימייה הצבאית ‏ בחיפה. למרות המשמעת הקפדנית שנדרשה ממנו שם, לא הסכים לוותר ‏ נפתלי על חברותו ב"שומר הצעיר" ולא נעדר מאף פעולה, על אף הדרך ‏ הארוכה ועומס הלימודים.‏ נפתלי היה מקובל מאוד בחברה, ותמיד תרם לה בדרכו המיוחדת. את כל ‏ הקשיים הוא קיבל בהומור המיוחד לו. כשסיים את לימודיו הצטרף נפתלי ‏ יחד עם חבריו לגרעין "רגב", שקשר את עתידו עם קיבוץ שובל. במהלך ‏ שירותו הצבאי, הוא הקפיד לשמור על קשר הדוק עם הגרעין והקיבוץ. ‏ כשסיים את שירות הצבאי, קשר את עתידו בקיבוץ גם כשיצא ללמוד ‏ באוניברסיטה, בפקולטה לגיאולוגיה, התמחה נפתלי בתחומים שהיה יכול ‏ ליישם בחייו בקיבוץ. הוא למד בסיוע משפחתו, מכיוון שלא רצה ללמוד על ‏ חשבון הקיבוץ ולהיות חייב לו, ולפיכך אף עזב את הקיבוץ.‏ לאחר גמר לימודיו, החליט נפתלי שהדבר החשוב ביותר לעשות הוא להצטרף ‏ לצבא הקבע. הוא עבר קורס קצינים, הגיע לדרגת רב-סרן והצטרף למודיעין. ‏ שיא מאווייו היה להיות קצין מודיעין של חטיבת צנחנים. הוא זכה לכך ‏ פעמיים - פעם בשרתו בקבע, ובפעם במילואים. מעיד עליו יאיר המח"ט: ‏ נפתלי היה איש ניגודים. רשלנות חיצונית כמעט כעיקרון, מול שלמות ‏ ודייקנות בכל הקשור למילוי תפקידו. בעל עקרונות חסר פשרות, עם עצמו ‏ ועם תפקידו. הייתה בו נכונות בלתי רגילה להקדיש את כל זמנו ומרצו ‏ למשימה שהוטלה עליו".‏ נפתלי נטל חלק פעיל בהקמת המושב הראשון בבקעת הירדן - פצאל. הודות ‏ לו ולחבריו הפך המושב פצאל לגן פורח ומוביל בקרב יישובי הירדן.‏ נפתלי שילב את פעילותו הצבאית עם עבודה ברפת, ובנוסף לכך החל ללמוד ‏ לתואר שני. הוא לא ידע מנוחה.‏ נפתלי השתתף במלחמת שלום הגליל בצורה פעילה, לאחריה הקדיש מחצית ‏ השנה כמעט לשירות מילואים.‏ ביום 21.12.1982, בצאתו לסיור מפקדים בגזרה המזרחית בלבנון, עלה הג'יפ ‏ שבו נסע על מוקש ונפתלי נפצע קשה. יומיים נאבק עם המוות. ביום ח' ‏ בטבת תשמ"ג (23.12.1982) נפטר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין ‏ הצבאי בחיפה.‏ בדרכו האחרונה ליוו אותו חבריו בקיבוץ, קציני צה"ל בכירים, חברים לנשק ‏ ובוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה. וכך ספדו לו: "את חייך, נפתלי, איננו יכולים ‏ למדוד במושגי הכלל. אתה היית היוצא מן הכלל. ליווינו אותך בדרך חייך ‏ שהייתה צבא, קיבוץ, ושוב צבא ושוב קיבוץ. ידענו שיחד עם מסירותך ‏ המלאה והמוחלטת לצה"ל לא ראית בו דרך חיים. רצית בית בשובל, אך שוב ‏ קראו לך לצבא".‏ נפתלי יהב, יהי זכרו ברוך.‏