עופר כהן

היום מלאו 30 שנים למותו של עופר כהן. הכרתי את עופר זמן קצר בלבד אך הוא השאיר עליי רושם עז. בחור עם חיוך גדול שבאקראי יצא לנו להיפגש מספר פעמים ב-תור לקנטינת השק"ם בבה"ד 1. הוא היה בשלהי קורס קצינים של הצנחנים ואני עתודאי בשלהי הטכניון, שהגיע לבה"ד 1 לעבור קורס קצינים בסיסי. עופר מאוד התעניין במסלול שלי. רמת החיילות שלי לא הייתה גבוהה במיוחד, לאור העובדה שטרם הקורס בבה"ד 1, עשיתי רק טירונות וקורס הכנה לקורס קצינים. עופר מאוד התעניין איך אני מסתדר וניסה לעזור לי להשתפר. בסופו של דבר עברתי את הקורס בהצלחה, אולם במהלך הקורס התעוררה בעייה אחת - במסגרת מסלול מיכשולים שצריך לעבור בזמן מינימלי, צריך גם לטפס על חבל. ניסיתי לעבור את המסלול מספר פעמים, הייתי בכושר מעולה, עברתי את כל המסלול בקצב שיא, אבל תמיד כשהגעתי לחבל נתקעתי ולא הצלחתי לטפס. הייתי ממש מיואש, אך למזלי פגשתי שוב את עופר לכמה שניות והוא, שנתן לי תמיד הרגשה של מעין חונך, הרגיע אותי ואמר שיחזור מיד עם פיתרון. לאחר זמן מה, פגשתי אותו שוב והוא סיפר לי שהחליף תורנות עם מישהו אחר, כך שהוא יישאר בשבת בבה"ד 1 ואז נוכל לתרגל את מכשול החבל ביחד. ביום שבת, עופר לימד אותי איך לטפס על חבל. תוך מספר דקות קלטתי את הטכניקה ולמחרת סיימתי את מסלול המיכשולים כולל הטיפוס על החבל בהצטיינות. עופר שמח לשמוע זאת. הוא היה בחור צנוע, ערכי ושאוהב לעזור לזולת באופן יוצא דופן. חצי שנה לאחר סיום קורס הקצינים הגיע אליי שמועה עם בשורה מרה שעופר נהרג מספר חודשים לאחר סיום הקורס. במשך השנים חיפשתי מידע על כך, עד שלאחרונה מצאתי זאת באתר ההנצחה הוירטואלי הזה. אני בטוח שהסיפור הקטן שלי הוא רק אחד מהמוני סיפורים טובים שחוו אילו שזכו להיות במחיצתו של אדם נפלא זה. אני אזכור אותו לעד. עמית קליינמן, תל-אביב