משה שוקרון

בן נינה (חנה) ומרדכי, נולד ביום י"ח באלול תשכ"א (30.8.1961) בנוה-עובד ‏ שליד טבריה. משה היה בן למשפחה מרובת-ילדים. הוא למד תחילה בבית-‏ הספר הממלכתי-דתי היסודי בפוריה, בשנים 1967-1972. בהיותו בן 12 שנים ‏ מתה עליו אמו, והוא עבר לגור אצל סבתו בטבריה. משה המשיך את לימודיו ‏ בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בטבריה, ואחרי שסיימו עבר למסגרת חינוכית ‏ של "עליית-הנוער" ולמד בבית-הספר "הודיות" שבקיבוץ לביא. הוא סיים את ‏ לימודיו במגמת שרטוט בניין, עבר בהצלחה בחינות בגרות, ובספטמבר 1979 ‏ התגייס לצה"ל.‏ למרות מגבלה שהייתה ברגליו, התנדב משה לשרת בחיל-הצנחנים. אחרי ‏ אימוני טירונוות הוא עבר בהצלחה כמה קורסים, ביניהם קורס מ"כים. משה ‏ התקדם בסולם הדרגות, ובינואר 1982 הגיע לדרגת סמ"ר. הוא נשלח לקורס ‏ קצינים, עבר שלבי גיבוש ראשונים, ופרש ממנו.‏ הן בלימודיו בבית-הספר והן בצה"ל התבלט משה בתכונותיו המיוחדות. הוא ‏ אהב את העבודה, היה חרוץ בלימודיו, עצמאי, ישר-דרך, אהוב על הסובבים ‏ אותו, חברים, מורים ומפקדים.‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה משה עם הכוח שפרץ ראשון לעיר צור. ‏ ביום בו החלה המלחמה, ב6.6.1982-, הוא היה בנגמ"ש שנחלץ לעזרת נפגעים ‏ במבואות צור. הנגמ"ש נפגע מטיל שנורה מתוך אחת הסמטאות, והצוות ‏ נפגע. אנשי הצוות נחטפו על-ידי מחבלים. כשלושה שבועות נחשב משה ‏ לנעדר, עד שגופתו נמצאה בפרדס במרחק של 2 ק"מ מצפון לצור. ‏ ביום ט"ז בתמוז תשמ"ב (7.7.1982), הובא משה למנוחות בבית-הקברות ‏ הצבאי בטבריה. הוא השאיר אחריו אב, אם חורגת, חמישה אחים ושלוש ‏ אחיות. בן 21 שנים הוא היה במותו.‏ שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "משה היה עצמאי, שקדן, ‏ חרוץ, מסודר בצורה בלתי רגילה, פעל ביוזמה, היה בעל נכונות יוצאת מן ‏ הכלל לעזור לאחרים, אהוב מאוד היה על מפקדיו וחבריו".‏ מפקד גדודו כתב עליו למשפחתו: "הנכם שייכים למשפחת הצנחנים ‏ המפוארת, אשר הקריבה קורבנות בים על מזבח ביטחון העם והמדינה... ‏ חבריו ומפקדיו ימשיכו ללכת בדרך ההתנדבות, האומץ וההקרבה, כדי לבצר ‏ את ביטחון העם".‏ משה שוקרון - יהי זכרו ברוך.‏