יוסף בן-אור

בן שרה וחיים, נולד ביום כ"ג באדר תש"י (13.3.1950) בגבעת-חיים איחוד. ‏ יוסף התחנך וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון ‏ בקיבוץ. יוסף היה תלמיד טוב וחרוץ, ונטל חלק פעיל באירועים החברתיים ‏ והתרבותיים בבית-ספרו ובמשק בכלל. שנים רבות הוא ניגן על כינור, והיה ‏ חבר בתזמורת הנוער של הקיבוץ. לאחר שהפסיק לנגן, הוסיף יוסף להאזין ‏ למוסיקה, ואהב מאוד לשיר להנאתו ולהנאת שומעיו. את אהבתו זו מימש ‏ בהשתתפותו במקהלה של המשק.‏ מילדותו נמשך יוסף לספרים, שכן מצא בהם עולם קסום של דמיון ומציאות, ‏ והרבה לקרוא בהם. מטבעו הוא היה נעים הליכות, בעל מזג טוב ומשכיל, ‏ ובזכות מעלות אלו היה אהוד על כל חברי הקיבוץ.‏ יוסף גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968, והתנדב לשרת בחיל-הרגלים ‏ המוצנח. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים, ‏ הוצב יוסף באחד מגדודי הצנחנים ומילא את תפקידו לשביעות-רצונם של ‏ מפקדיו.‏ כשסיים את השירות הסדיר בצה"ל, הוא הוצב ביחידת מילואים של הצנחנים ‏ ואף הועלה לדרגת סמל-ראשון. כפעם בפעם נקרא יוסף לתקופות של שירות ‏ מילואים, ואף השתתף במלחמת יום-הכיפורים בלחימה בחזית הדרום.‏ באותה עת למד בתל-אביב בבית-הספר להנדסאים, והוכשר להיות הנדסאי ‏ אלקטרוניקה. עם תום לימודיו שב לקיבוצו והשתלב בעבודה במשק.‏ לימים נשא לאישה את חברתו פולי, ובשנת 1975 נולד בנם הבכור. יוסף היה ‏ בעל ואב למופת, והקדיש את זמנו הפנוי לבילוי עם משפחתו. משגדל בנו איל, ‏ השניים היו מבלים ומשחקים ביחד שעות ארוכות. כך גם עם בנו השני, ‏ אמנון, שנולד ב1981-.‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקרא יוסף להצטרף אל חבריו הצנחנים, ‏ שלחמו באזור ביירות.‏ ביום כ"ז בסיוון תשמ"ג (8.6.1983), נפל יוסף בקרב בלבנון במלחמת שלום ‏ הגליל, בעת שהתפוצצה במקום מכונית תופת. הוא הובא למנוחת עולמים ‏ בבית-העלמין בגבעת-חיים איחוד. הוא הניח אחריו אישה ושני בנים, הורים, ‏ שני אחים ואחות.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "סמל-ראשון יוסף בן-‏ אור נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת ביחידה של חיל הרגלים והיה חייל ‏ מצוין, חבר למופת ואהוב על חבריו לנשק".‏ יוסף בן אור, יהי זכרו ברוך.‏