שאול זהבי

בן אופירה ודוד, נולד ביום י"ט בשבט תשי"ח (9.2.1958) בהרצליה, ובעיר זו גם ‏ קיבל את חינוכו. שאול למד בבית-הספר היסודי על-שם א.ד. גורדון, והמשיך ‏ בבית-הספר התיכון העירוני בעיר מגוריו. כושר מנהיגותו בלט כבר בבית-‏ הספר היסודי, שבו הוא היה ראש וראשון לתלמידים. החל בכיתה ה' השתלב ‏ שאולי בתנועות הנוער, תחילה ב"שומר הצעיר", משם עבר ל"מחנות העולים" ‏ ולבסוף מצא את מקומו בתנועת "הנוער העובד והלומד". בתנועה זו הוא אף ‏ שימש לימים כמדריך. מוריו עמדו על תכונותיו התרומיות והעריכו אותו ‏ מאוד. מחנכו בית-הספר היסודי אמר עליו, כי "שאול סלד מהבינוניות. לעתים ‏ נראה היה לי שמסגרת בית-הספר צרה עליו. נפשו שאפה למרחבים, לעשייה ‏ גדולה למען העם והמולדת". ומורה אחר באותו בית-ספר מציין, כי "שאול ‏ התמסר לתפקידים בכל חום ליבו הטוב, היה אחראי על המועדון החקלאי, ‏ טיפוחו, התמסר וידע לקרב תלמידים נוספים לעבודה, גם לאחר שעות ‏ הלימודים. חביב היה על חבריו, היה בין הבולטים בכיתה ולקח חלק פעיל ‏ בחברת הילדים. בשקט הנפשי שלו, בקולו השלו, ידע לכבוש לבם של מורים ‏ וחברים. הוא הגדיל לעשות הכול מתוך התלהבות והתעוררות פנימית מתוך ‏ תשוקה בוערת להצליח".‏ תשוקה בוערת זו להצליח הייתה סימן ההיכר של שאול בכל דרכו בצבא. ‏ המחנכת בכיתות העליונות של בית-הספר התיכון עמדה על אופיו המיוחד של ‏ שאול באומרה, כי "נתמזגו בשאול תכונות רבות: צניעות אמיתית. פשטות ‏ מנהגים, חברות נאמנה ואהבת מולדת עזה. אהבה זו הביאה אותו אל שירותו ‏ הצבאי כאורח חיים שכה כה אהב ובו התגאה". בתקופת לימודיו היה שאולי ‏ פעיל בחוגים רבים: צילום ופיתוח, סיף וחוג לדרמה, אך תחביבו העיקרי היה ‏ ספורט על ענפיו השונים. כן היה פעיל במשמר האזרחי בעיר מגוריו. בכיתה ‏ י"א הצטרף לגרעין "איתן" של "הנוער העובד והלומד", שהיה אמור להצטרף ‏ לקיבוץ נווה-איתן. לאחר שיצא עם הגרעין לקיבוץ, שהה בו כמחצית השנה, ‏ והתמסר בעיקר לעבודה בחוות הבקר ובבריכות הדגים.‏ שאול גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1977, והתנדב לשורות הנח"ל. לאחר ‏ הטירונות החליט שאולי שעתידו יהיה בשירות בצבא הקבע. במסגרת אחוזי ‏ פיקוד של הנח"ל, הוא יצא לקורס מ"כים ולאחר שסיים אותו בהצלחה היה ‏ למדריך קורס. יחד עם חניכיו לחם שאולי במבצע ליטני. אחר-כך הוא עבר ‏ להיאחזות רימונים, והיה למפקד ההיאחזות. השירות בצבא המשולב בעבודה ‏ חקלאית, הסבו לו סיפוק, אולם רוחו התוססת לא מצאה לה פורקן. שאול ‏ המשיך במסלול הצבאי: קורס קצינים (שסיימו כחניך מצטיין מחלקתי), קורס ‏ קציני מודיעין, קורס קציני פיענוח וקורס קציני שטח. בסיום סדרת הקורסים, ‏ הוא הועבר למפקדת קצין חיל-רגלים וצנחנים ראשי כראש מדור. לאחר מכן, ‏ הוא אף סיים בהצלחה קורס קציני מודיעין מתקדם, ומונה לקצין מודיעין ‏ חטיבתי. בשל היותו קצין מצטיין, הוענקה לו דרגת סרן ביום העצמאות ‏ תשמ"ד, לפני המועד הרגיל. תוך כדי לימוד בקורסים השונים נשא שאולי ‏ לאישה את חברתו נילי, והשניים קבעו את ביתם בפתח-תקוה. בתם, ניצן, ‏ נולדה בסוף אפריל 1982.‏ ביום כ"ז בשבט תשמ"ה (18.2.1985), נפל סרן שאול בקרב בלבנון והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. לאחר מותו הוענקה לו ‏ דרגת רב-סרן. שאול השאיר אחריו אישה ובת - ניצן, הורים ושני אחים, איציק ‏ ורוני.‏ במכתב תנחומים למשפחה, ציין שר הביטחון כי שאול "הוגדר כקצין בעל ‏ יכולת רבה בתחום המקצועי, תוך עבודה שקטה ואחראית קידם את תחום ‏ המודיעין עליו היה מופקד. קצין עם 'נשמה', חייכן, בעל מילה טובה ותשומת ‏ לב, מקובל על חבריו".‏ מפקד החטיבה שבה שירת ובשורותיה נפל, ציין את אישיותו של שאולי ‏ במילים הבאות: "שאולי מצא את שביל הזהב ובדרך הביניים בין היותו קצין ‏ צבא מקצועי המשרת רחוק מהבית, לבין מה שרצה ונתן למשפחה אותה ‏ הזכיר בהזדמנויות שונות בדאגה ובחום לב. שאולי היה אנושי מאוד, חבר, ‏ תמיד עם חיוך מרגיע ובוטח שיש מאחוריו מילה שתתקיים".‏ קצין חיל-רגלים וצנחנים ראשי ציין את מקצועיותו של שאולי: "התגלית ‏ לכולנו במלוא יכולתך, קצין מקצועי ומוכשר, מסור ושקדן. עשית את עבודתך ‏ לאמנות. כל פרויקט מודיעיני שהופקד בידך הפך מלאכת מחשבת, לפסיפס ‏ מושלם אשר חותמך הוטבע עליו".‏ משפחתו וידידיו הוציאו לאור לזכרו חוברת, ושמה "שאולי". קהילת "בני ‏ ישראל" בארצות-הברית נטעה עץ לזכרו.‏ שאול (שאולי) זהבי, יהי זכרו ברוך.‏