עודד אבנר

בן ירדנה ואורי, נולד ביום ח' בטבת תשכ"ב (15.12.1961) בירושלים. שנות ‏ ילדותו הראשונות של עודד עברו עליו בקריית היובל, ושם גם החל את ‏ לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם גרשן אגרון. בהיותו בן 9 עברה המשפחה ‏ לגור בשכונה אחרת של ירושלים - גבעת המבתר. עודד היה אחד הילדים ‏ הראשונים שגדלו בשכונה זאת, וכילד השתתף בכל המעשים, הלבטים ‏ והשמחות שליוו את הקמתה של השכונה. עודד סיים את הלימודים היסודיים ‏ בבית-הספר "יד המורה", והמשיך ללמוד בבית-ספר התיכון על-שם רנה קאסן. ‏ את עתידו ראה בחקלאות עתירת-ידע, ולכן הוא תכנן ללמוד בפקולטה ‏ לחקלאות לאחר שיסיים את שירותו בצה"ל. שורשי אהבתו לחקלאות נעוצים ‏ בבית-סבו שבכפר ורבורג, שבו אהב לבלות את חופשותיו. במושב השתלב ‏ בעבודות המשק ונהנה מנהיגה בטרקטור ומרכיבה על סוס.‏ עודד היה תלמיד טוב, ומצא פנאי לפעילות נמרצת בתנועת "מחנות העולים", ‏ תחילה כחניך ואחרי-כן כמדריך מסור ואהוב על חניכיו.‏ מרים אייגס, שהייתה מחנכתו של עודד בכיתה י"א, כותבת: "עודד היה בחור ‏ בוגר, רציני, אחראי, ישר עם עצמו ועם זולתו. הוא למד מתוך משמעת ‏ פנימית והכרה..." לאחר שסיים את כיתה י"א החליט לגשת לבחינות הבגרות ‏ בכוחות עצמו. "כאשר סיפר לי על כך", מספרת מורתו, "נדהמתי בתחילה ‏ וניסיתי להפעיל עליו את כל כוח השפעתי... אך במהרה הבינותי כי לפני עומד ‏ אדם בוגר שהחלטתו נחושה, היודע בדיוק מה רצונו ועשה צעד זה בהכרה ‏ שלמה ובביטחון, מתוך רצון עז להוכיח לעצמו שיש בכוחו להתמודד לבד עם ‏ הלימודים".‏ לעודד הייתה שאיפה נוספת. הוא רצה מאוד להקדים את גיוסו לצבא ‏ במחצית שנה ולשפר על-ידי כך את הסיכוי להשתבץ באחת היחידות ‏ המובחרות של צה"ל. לאחר עבודה מאומצת של ארבעה חודשים השלים עודד ‏ את הכנותיו לבחינות הבגרות (חיצוניות) ועמד בכולן בהצלחה.‏ ביום 6.2.1980 גויס עודד לצבא והוצב ביחידה נבחרת של חטיבת הצנחנים. ‏ הוא השיג את מבוקשו. בשנה הראשונה לשירותו סבל עודד משברי הליכה ‏ בשתי רגליו ונצטווה לנוח, אבל לא היה בלבו ספק שהוא חייב לחזור בהקדם ‏ להמשך האימונים ביחידה. לאחר שהתגבר וחזר לפעילות מלאה חלה בצהבת ‏ קשה, שניתקה אותו מצוות היחידה במשך חודשיים. נראה היה שלא יוכל ‏ להמשיך את שירותו עם היחידה, אבל עודד לא ויתר. נחישות החלטה ומאמץ ‏ גופני ונפשי אדיר אפשרו לו לגבור על הפיגור, ולהבטיח מחדש את מקומו ‏ בצוות.‏ בתקופה זאת החלו אנשי היחידה ללמוד להכיר את טיבו של עודד: "הוא ידע ‏ להקשיב, והרי זו תכונה נהדרת שמעטים מאתנו ניחנו בה. הוא ידע גם להביע ‏ את דעתו בקיצור ולעניין ובזמן הנכון. השקט הנפשי והאיפוק, יחד עם ‏ התמדה ונחישות החלטה היו מקווי האופי הבולטים שלו".‏ במשך כל תקופת האימונים הקשים שמר עודד על קשר הדוק עם הבית. את ‏ חוויותיו חילק עם ההורים בשיחות או במכתבים שכתב משטחי האימונים. ‏ תמיד שמח לבוא הביתה ולבלות בחיק המשפחה.‏ ביום כ"ד בשבט (16.2.1982), בשעת ערב מוקדמת, נפצע עודד פצעים אנושים ‏ בשעת האימונים. במשך ארבע שעות תמימות נאבקו הוא וחבריו מוכי ההלם ‏ על חייו. קרוב לחצות מת עודד מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית הקברות ‏ הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות.‏ ליד ביתו בגבעת המבתר הוקם "מצפה עודד" - אתר התייחדות והתכנסות ‏ המשמש גם כמצפה נוף טבעי. משפחתו וחבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת ‏ לזכרו.‏ אבנר עודד, יהי זכרו ברוך.‏