עזריאל בר-אילן

בן טובה ומשה, מצד אביו היה עזריאל דור חמישי בארץ. הוא נולד ביום ג' ‏ באייר תשי"ט (11.5.1959) בתל-אביב. עזריאל, המכונה "עיזי" התחנך בגן ילדים ‏ בתל-אביב, ואחר-כך עבר להתגורר בפתח-תקוה ובה למד בבית-ספר יסודי. ‏ בשנות ילדותו ונעוריו היה עיזי פעיל בענפי ספורט שונים, ואהב גם מוסיקה. ‏ הוא היטיב לנגן על תופים, ולימים היה חבר בתזמורת של התיאטרון ‏ הקהילתי בבית-שמש.‏ מגיל צעיר מאוד היה עיזי עצמאי, בעל תושייה והתנהג כבוגר לכל דבר. ‏ כשהיה בן 8 שנים, התגרשו הוריו של עיזי, ואמו עברה לקיבוץ צרעה יחד ‏ איתו ועם אחותו תמירה, בקיבוץ היא נישאה שוב.‏ בתקופת שהותו בקיבוץ ספג עיזי את האהבה לארץ ולנופיה. את לימודיו ‏ התיכוניים הוא עשה בבית-הספר התיכון האזורי שבגבעת ברנר. עיזי התעניין ‏ בהיסטוריה של עם ישראל, ואף שהיה חילוני, האמין ביסודות הדת היהודית ‏ ונהג לצום ביום הכיפורים.‏ במשך כל זמן גידולו שמר עיזי על קשר עם אביו, ומצא עמו שפה משותפת ‏ בכל נושא שהתעניין בו. בהיותו בן 15 שנים מתה עליו אמו ממחלה ממארת, ‏ ומותה השפיע עליו קשות. בכאבו, השכיל למצוא לו עיסוק בתחביביו (הוא ‏ כתב גם שירים רבים), ובייחוד התרכז במוסיקה. הוא הצטרף לתזמורת ‏ בבית-שמש הסמוכה, ושם הכיר את חברתו מירה, ששיחקה בתיאטרון ‏ הקהילתי. ביתה של מירה היה לו לבית שני, שסיפק לו חום ומקלט. יחד יצרו ‏ השניים חברות מופלאה, שנמשכה חמש שנים. הם תכננו להינשא ולהקים ‏ בית בצרעה, לכשישתחרר עיזי מן הצבא.‏ את התלהבותו מנופי הארץ הרבה עיזי לבטא בטיולים ובצילומי נוף רבים. ‏ הוא נהג אף לפתח את צילומיו בעצמו.‏ עזריאל התגייס לצבא בגיל 19 שנים, והיה בעל כושר קרבי מעולה. הוא ‏ הומלץ להשתתף בקורס קצינים בחיל-התותחנים, וסיים אותו בהצטיינות. ‏ אחר-כך הוא סופח לסיירת צנחנים, כקצין קישור ארטילרי של יחידת התותחנים. למרות ‏ היותו "חדש" ביחידה וחסר התמצאות בנושאי חי"ר, התערה עיזי מהר מאוד ‏ בתפקיד בזכות כח הרצון שלו ודבקותו בתפקיד.‏ יומיים לפני פרוץ מלחמת שלום הגליל הסירו גבס מרגלו של עיזי. כשפרצה ‏ המלחמה הוא חיפש את מפקדו, ישראל, ויחד איתו עלה ללבנון, למרות ‏ הסתייגותו של המפקד. בקרב עצמו הוא גילה תושייה, ותוך סיכון עצמי רב ‏ הפעיל את סיוע הארטילריה בצורה מקצועית ומדויקת, שאפשרה את ‏ התקדמות היחידה וחסכה בנפגעים. מפקדו כתב למשפחתו, כי "היה קצין ‏ חרוץ, השקיע הרבה בעבודתו, התנדב לתפקידים שחרגו מחובתו ובהיותו בעל ‏ ראש פתוח ואישיות חזקה הצליח להתערות בנושאים חדשים. במלחמה ‏ הצטיין בתפקידו ומנע אבדות רבות בנפש".‏ ביום ט"ו בתמוז תשמ"ב (6.7.1982) נפל עיזי מיריית צלף בשכונת חזמיה ‏ שבביירות, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בצרעה. בן 23 שנים הוא ‏ היה בנופלו. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר נפילתו.‏ גם בשעות הקשות לא היה עיזי אדיש לנוף שמסביב. הוא צילם את חבריו על ‏ רקע פינות טבע נדירות ביופיין. ברגעים אלה העניק לחיילים רגש של ‏ ‏"אזרחות" בתוך המלחמה.‏ הוא הניח אב ושתי אחיות.‏ בר-אילן עזריאל (עיזי) , יהי זכרו ברוך.‏