אהוד - חיים גאולה

בן בת-שבע ובן-ציון, נולד ביום כ' בכסלו תשכ"ג (17.12.1962) בירושלים וגדל ‏ בה. אהוד למד שנתיים בבית-הספר הממלכתי דתי "מוריה" ואחר-כך, ‏ כשהמשפחה עברה לשכונת רמת-אשכול, הוא סיים את לימודיו בבית-הספר ‏ היסודי על-שם פרדס. אהוד היה ילד שקט. מגיל רך הוא שקד על לימודיו ‏ והצטיין בהם. הוא למד בבית-הספר התיכון "קריית נוער" בירושלים. בחר ‏ במסלול מחשבים והתרכז בצד העיוני-דתי של הלימודים. הוא אהב לכתוב על ‏ נושאי דת ואמונה, והצטיין מאוד בלימודיו התיכוניים. ציוניו הגבוהים ‏ בתעודת הבגרות, וההערכה הרבה שרחשו לו מוריו וחבריו, מעידים על כך.‏ אהוד אהב מאוד ספורט. עוד בגיל בית-הספר היסודי הוא נתגלה כאצן ‏ למרחקים קצרים, והוענקו לו מדליות ותעודות הצטיינות על הישגיו בריצה. ‏ אהוד נמנה עם קבוצת הכדורגל שבשכונתו, ואהב לשחק גם כדורסל. ‏ בבית-הספר התיכון, למרות תנאי הפנימייה הקשים והמסגרת המוכתבת ‏ והנוקשה, הוא מצא דרך לעסוק בספורט: לאחר מאבק אישי עם ההנהלה, הוא ‏ הצליח ליזום תחרויות עם בתי-ספר תיכוניים בסביבה, ואלו היו לתחרויות ‏ קבע.‏ אהוד היה חבר בתנועת "בני עקיבא" ברמת-אשכול בירושלים והשתתף ‏ בטיולים רבים ברכב וברגל להכרת הארץ באיזור מדבר יהודה, עין גדי והנגב. ‏ הוא טייל גם בנחל עמוד ובארבל שבגליל, מטפס אל המקומות הגבוהים ‏ בחבלים וגולש מהם במיומנות.‏ במסגרת בית-הספר התיכון השתתף אהוד בפעילות הגדנ"ע. התבודדות בטבע ‏ הייתה חביבה עליו, והוא התמצא בסיירות ובשדאות עוד מקטנותו.‏ אהוד אהב מוסיקה. הוא פרט על מנדולינה, ובתזמורת הנוער של עיריית ‏ ירושלים שימש כמתופף. אופטימיסט מושבע היה, אהב בני אדם ונהג לעזור ‏ להם, בייחוד לקשישים. הוא אף אהב בעלי-חיים וטיפל בהם במסירות.‏ לפני גיוסו לצה"ל בחן אהוד כמה ישיבות הסדר, אך לא היה שלם עם בחירה ‏ זו. הוא היה נחוש בדעתו לתרום למדינה, שאהב בכל נימי נפשו, בדרך פעילה ‏ יותר, ולכן הקדים את מועד גיוסו והצטרף ליחידת צנחנים. בטירונות ובקורס ‏ מ"כים היה אהוד חניך מצטיין ואף הוצע לקצונה.‏ כשפרצה מלחמת לבנון, הוא היה בפעילות מבצעית בבקעה. הוא דרש בתוקף ‏ להצטרף למלחמה, ואכן עד מהרה הצטרף גדודו לקרבות. הוא היה מאושר ‏ להשתמש בשעת מבחן בכל הידע שצבר כחייל. כבחור דתי לא ויתר על ‏ התפילה גם בתנאי קרב, ובפעם הראשונה נפגע בבקעת הלבנון, כשהתפלל ‏ בעמידה, בלא קסדה, בעוד חבריו שוכבים בשוחות. לאחר שנפצע, הוא פונה, ‏ שכב כשהתפילין מונחים על חזהו וחיכה לפינוי נוסף.‏ בלבנון היה אהוד סמל מחלקה והשתתף בקרבות על מחנות הפלשתינאים. ‏ להוריו הוא לא סיפר על כך, והדבר נודע להם מפי חבריו רק לאחר שנפל. הם ‏ סיפרו, שהצטיין בקרבות כאדם, כחבר וכאיש דתי ושמר בקפדנות על ‏ עקרונותיו למרות התנאים הקשים שנקלע אליהם.‏ הוא נפצע שנית, כאשר התנדב לעמוד בראש הכוח התוקף, אף שמקומו נקבע ‏ במאסף. הוא נקלע עם חבריו לסמטה צרה, נתון לאש רימונים ולצליפות, בלי ‏ יכולת להשיב אש. הוא נפצע קשה ברגליו, בראשו ובעיניו.‏ בספר "טל חיים", שמשפחתו הוציאה לאור לזכרו, חבריו מספרים, כיצד ‏ למרות פציעתו, הוציא את התחבושת האישית, חבש את חברו שנפצע וסירב ‏ להתפנות עד אשר פונו כל יתר הפצועים.‏ ביום כ"ו באייר תשמ"ג (9.6.1983) נפל אהוד בעת שירותו, כאשר טיפס ‏ בחבלים על צוקי נחל הזוויתן שבגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בהר הרצל ‏ בירושלים. הוא הניח אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.‏ גאולה אהוד-חיים, יהי זכרו ברוך.‏