יוחנן גבע

בן מרים ופאול, נולד ביום כ"ז בניסן תשכ"ב (1.5.1962) בקרית ביאליק. הוא ‏ התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי "זכרון יוסף" בחיפה ולמד בו חמש ‏ שנים. כשעברו הוריו לראשון לציון המשיך שם את לימודיו וסיים את חטיבת ‏ הביניים. אחרי כן עבר לפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. ‏ יוחי נמנה עם טובי התלמידים בפנימייה. הוא התבלט בתושייתו, ברוח ‏ ההתנדבות שלו וביושרו האישי. בתעודת-הגמר שלו ציינו מוריו: "אם תמשיך ‏ בדרך זו תגיע להישגים נאים בצבא".‏ בנובמבר 1976 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הצנחנים. כמקובל לגבי בוגרי ‏ הפנימייה הצבאית הועלה לדרגת רב"ט ביום התגייסותו לצבא. יוחי יכול היה ‏ לחסוך מעצמו את אימוני הטירונות המפרכים, מכיוון שסיים בהצלחה את ‏ הפנימייה הצבאית, אולם העדיף להסיר משרוולו את סימני דרגתו ולעבור ‏ שנית את מסלול האימונים.‏ בפברואר 1981 הועלה לדרגת סמל ונשלח לקורס קצינים, שאותו סיים ‏ באוקטובר אותה שנה, והועלה לדרגת סג"ם. הוצע לו לשרת כמדריך ‏ בבית-הספר לקצינים, אבל יוחי, נאמן לדרכו, העדיף לחזור ליחידתו ולשרת ‏ בצנחנים.‏ כשפרצה מלחמת שלום הגליל עלה לחזית בלבנון והוביל את יחידתו למסלול ‏ קרבות. ביום כ"א בסיוון תשמ"ב (12.6.1982) לחם בראש יחידתו במבואות ‏ ביירות. הוא נפגע ונהרג בקרב. בן 21 היה במותו. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ סגן.‏ יוחי הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ‏ ואחות.‏ שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחה: "סגן יוחנן גבע ‏ נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בין ענב לשמאלן שבלבנון. דרכו הייתה ‏ דרך ההתנדבות, האומץ וההקרבה. הוא ביצע כל תפקיד על הצד הטוב ביותר. ‏ היה חבר נאמן, בעל מזג נוח וחיוך שלא סר מעל פניו".‏ מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "יוחי נפל בלכתו ראשון, מוביל את ‏ הפלוגה. בנופלו הותיר לנו צוואה להמשיך בדרכו זו, דרך ההתנדבות, האומץ ‏ וההקרבה, כדי לבצר את בטחון העם. יוחי היה תמיד איתנו בצחוקו, במזגו ‏ השובב, בעבודתו הקשה והטובה, ובעיקר בחברותו".‏ חבריו מפלוגת "העורב" שעליה פקד כתבו למשפחתו: "יוחי נפל בלכתו ‏ ראשון, מוביל את הפלוגה בקרב, מבטו קדימה וראשו מורם. בגבורתו, ‏ במסירותו, בדבקותו במטרה ובאומץ לבו מסמל יוחי את היפה שבנוער שלנו. ‏ במותו התווה לנו דרך בה ננסה לדבוק. אנו, חבריו, חיילי ומפקדי פלוגת ‏ העורב נזכור את רוחו תמיד. דמותו עומדת לנגד עינינו, חיוכו הנצחי ורוחו ‏ השמחה, שמעתה חסרים אנו".‏ גבע יוחי-יוחנן, יהי זכרו ברוך.‏