יוסף טהר

בן ברכה ושמעון, נולד ביום י' בניסן תשי"ג (26.3.1953) בעיר תוניס בירת ‏ תוניסיה, ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1956. משפחת טהר התגוררה ‏ תקופת-מה במעברת אשקלון, ואחר-כך השתקעה במושב עזריקם. יוסי למד ‏ בבית-הספר היסודי במקום. ממנו הוא עבר לבית-הספר האזורי המקיף ‏ בבאר-טוביה ולמד במגמת חרטות. הוא המשיך ולמד שרטוט בניין בבית-הספר ‏ ‏"טכניקום" בתל-אביב. יוסי היה קשור מאוד לבני משפחתו, ותרם את חלקו ‏ בעבודות המשק. משחקי הכדורסל משכו את לבו, והוא הצטיין במשחקים ‏ שנערכו בבית-הספר האזורי. את החודשים שנותרו בין סיום הלימודים והגיוס ‏ ניצל יוסי לעבודה כחרט, באחד ממפעלי התעשייה הצבאית, ואת שכרו מסר ‏ להוריו.‏ יוסי גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971, והתנדב לשרת בחטיבת צנחנים. בחטיבה ‏ זו הוא החל את מסלול הצבאי כטוראי בשירות חובה, ובה גם סיים את דרכו ‏ כרב-סרן וכקצין אג"ם בשירות קבע.‏ יוסי עבר קורס צניחה, הצטיין בקורס מ"כים חי"ר כחניך פלוגתי, סיים ‏ בהצטיינות קורס קציני חי"ר וחזר לגדוד כמפקד מחלקה. לא ארכו הימים, ‏ והוא נתמנה להיות מפקד פלוגה בגדוד. בתקופה זו הכיר את אשתו אפרת, ‏ ששירתה ביחידה. השניים נישאו ועברו להתגורר בחיפה. לאחר שנה וחצי ‏ נולד בנם ברק. יוסי נשלח לבית-הספר לפיקוד ומטה, וכשסיימו בהצלחה ‏ נתמנה להיות קצין אג"ם בחטיבה. השלב הבא היה ברור וידוע: מפקד גדוד ‏ בחטיבה.‏ במהלך שירותו הארוך נטל יוסי חלק במלחמת יום הכיפורים, השתתף במבצע ‏ ליטני, ואף היה בין החיילים שנבחרו לפעולת החילוץ באנטבה. על אחת ‏ מהפעולות הראשונות שלו, מספר סגן אלוף עמוס: "יצאנו אז למבצע מסוים ‏ לפריצת הדרכים ל'פתחלנד'. זו הייתה ההיתקלות הראשונה של יוסי, והא פעל ‏ באופן יוצא מן הכלל ובקור רוח, למרות שהיה אז חייל צעיר. הוא התקרב ‏ בזחילה למחבל שהסתתר מאחורי סלע, התרומם והרג אותו ממרחק של ‏ עשרים מטרים. מיד לאחר מכן נפצע החובש הפלוגתי, והיה צורך לפנות אותו ‏ לאחור. יוסי זחל אליו זחילה די ארוכה, ויחד עם עוד כמה חבר'ה עזר בטיפול ‏ בחובש ובחילוצו לאחור. זו הייתה הפעם הראשונה של יוסי תחת אש, והוא ‏ התנהג למופת. כל התכונות שראינו אצלו בהמשך הדרך - הופיעו כבר ‏ בהיתקלות הראשונה שלו".‏ תקופה מסוימת היה יוסי מפקד מחלקה בבית-הספר לקצינים. ומפקד ‏ בית-הספר באותה תקופה, אלוף מתן וילנאי מציין כי "ידענו שיחידה שלו ‏ מקבלת משימה - ועושה אותה. באימונים, במבצעים, בכל מצב, וזאת משום ‏ שהמפקד הוא יוסי... את החיילים שלו הוא אהב ושמר".‏ ביום י"ח בתמוז תשמ"א (20.7.1981), בעת פעולה לטיהור קיני מחבלים, נפל ‏ רב-סרן יוסף בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ‏ וורבורג.‏ לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת סגן-אלוף. הוא השאיר אחריו אישה ובן, ‏ הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות.‏ במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקד החטיבה, שבה עשה יוסי כמעט את ‏ כל דרכו בצה"ל ואשר בה היה אמור להתמנות כמג"ד: "יוסי החל דרכו ‏ בחטיבה כחייל - הצלחותיו הראשונות והצטיינותו הביאוהו למלא שרשרת ‏ תפקידי פיקוד בחטיבה, וכמפקד נפל בקרב כשהוא מסתער בראש חייליו על ‏ קיני מחבלים. דרכו זו וגבורתו ישמשו דוגמה ומופת לכל חייל ומפקד ‏ בצנחנים עוד שנים רבות".‏ טהר יוסף (יוסי) , יהי זכרו ברוך.‏