דב לוי

בן מרים וגדעון ז"ל, נולד ביום ט' בתשרי תשכ"ו (5.10.1965) ברמת-גן. דב ‏ התייתם מאביו בהיותו תינוק ועול גידולו ופרנסת הבית נפל על שכם אמו. דב ‏ החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "ניצנים" ברמת-גן והמשיך בבית-הספר ‏ התיכון "אוהל שם", בית-ספר שבו לא אהב את הלימודים, ולכן החליט דב ‏ להפסיק את לימודיו ונסע לזמן מה לקנדה. עם שובו לארץ, הוא התחיל ‏ ללמוד לבחינות הבגרות בבית-ספר אקסטרני "אנקורי" בתל-אביב ועמד בהן ‏ בהצלחה. בנעוריו השתייך לתנועת "הצופים", שבט "הירקון" ברמת-גן. דב היה ‏ ספורטאי רב-גוני, והרבה לעסוק בשחייה וגלישה על גלשן רוח, גלישת ‏ ‏"סנפלינג" מצוקים וטיולים. הוא היה בעל ערכים ציוניים וחדור רוח ‏ התנדבות, וכאשר הגיעה שעתו להתגייס לצה"ל עמד בכל הלחצים שהופעלו ‏ עליו לבל יתנדב לצנחנים, בשל היותו יתום מאב.‏ דב גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1984, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות הוא סיים בהצלחה קורס נהגי נגמ"ש, קורס מפעילי נשק וקורס ‏ צניחה, והוצב בפלוגת ההנדסה שבחטיבת הצנחנים. חבריו ומפקדיו זוכרים ‏ אותו כחייל מעולה, בחור שקט ואמין, בעל מוטיבציה גבוהה, דמות של מנהיג ‏ נערץ על-ידי חבריו ומפקדיו. כעבור שנה אחת מגיוסו עלתה יחידתו ללבנון, ‏ לאבטח את שלבי נסיגת צה"ל משם.‏ ביום י"ט בשבט תשמ"ה (10.2.1985), נפל דב בקרב בלבנון והובא לקבורה ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הוא הניח אחריו אם ואח.‏ במכתב התנחומים, ששיגר מפקדו לאם השכולה, נאמר: "דב התנדב ליחידתנו ‏ בחודש פברואר 1984, ומאז לאורך כל הדרך התבלט כחבר מסור ואחראי ‏ המתנדב לכל משימה קשה וקלה. הוא היה לוחם קר רוח, שקט ומקצועי ואדם ‏ עקרוני וישר, שהאמונה בצדקת הדרך עומדת לנגד עיניו... היה לוחם למופת".‏ לוי דב, יהי זכרו ברוך.‏