שמואל לוי

תאריך לידה:
28 באוקטובר 1952
תאריך נפילה:
11 באוקטובר 1973
דרגה:
סמ"ר
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 202
מקום קבורה:
קרית-שאול
קורות חיים:
שמואל (זיגי), בן מרים ושלמה, נולד ביום ט' בחשון תשי"ג (28.10.1952) בראש ‏ העין. הוא למד בבית-הספר היסודי "אוהל שלום" בראש העין, והמשיך ‏ בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון "עיינות". כבוגר המגמה החקלאית ‏ עמד בקיץ 1970 בהצלחה בבחינות הגמר. בן בכור להוריו היה שמוליק, אהוב ‏ ויקר. בבית-הספר היסודי היה תלמיד שקדן ותאב-דעת. מתמיד היה חביב על ‏ מוריו ואהוב על חבריו לספסל הלימודים. הוא ידע לרכוש חברים רבים בזכות ‏ מזגו הטוב ונכונותו לסייע לזולת תמיד. "קראנו לו בשם החיבה שלו, זיגי", ‏ סיפר אחד מידידיו והוסיף: "זיגי היה עליז תמיד, סייע לכל אחד ולא הבדיל ‏ בין חבר לחבר. כשהיה מדובר בערבי הווי ובידור, במסעות ובטיולים, היה זיגי ‏ ראש לחבורה העליזה". הוא היה מנהיג בחברתו, וניצח על כל פעילות ‏ חברתית ביד אמונה ובדמיון רב. שמואל היה חובב ספורט, הרבה לשחק ‏ ולחזות במשחקי כדורגל, והשתתף בתחרויות לאתלטיקה-קלה, שנערכו ‏ בבית-ספרו. כתום ח' שנות לימודים, בחר זיגי להמשיך בלימודיו בבית-ספר ‏ תיכון חקלאי-דתי. הוא הקפיד במצוות והיה ירא שמים.‏ אחיו יואב מספר שמדי ערב שבת, כששב שמוליק מבית-הספר, זימר את ‏ תפילת קבלת שבת כאילו היה חזן. שמוליק אהב את הלימודים החקלאיים ‏ ואת חברת התלמידים. גם כאן התגלו אופיו הנוח ונכונותו לעזור לזולת. סיפר ‏ אחד מידידיו: "אפשר לומר ששמוליק קיים את האימרה 'נפש בריאה בגוף ‏ בריא'. חוסנו הגופני סייע לחוסן נפשו, והוא בחור חסון וגברי היה. אני רוצה ‏ לציין, שבכוחו הפיזי השתמש רק כדי לעבוד היטב ולהפיק תנובה מירבית ‏ מחלקת הגן של בית-הספר. מעולם לא התמרמר זיגי, גם להתרגז לא ידע, ‏ וכשערכנו מסיבה בבית-הספר, שר שמוליק וכרכר על הבמה להנאת כולנו. ‏ תמיד חייך, כאילו החיים נועדו לו".‏ ערב גיוסו לצה"ל היה זיגי מדריך רוחני לחמישה אחים וארבע אחיות. סיפר ‏ יואב: "אבא ואמא היו טרודים ועסוקים בבית ובעבודה, וזיגי רשם אותנו ‏ לבתי-הספר, סייע לנו בחומר הלימודים והדריך אותנו בעצה טובה ונאמנה. ‏ לפעמים היה נדמה, שהוא עצמו כלל איננו ילד. כה מבוגר היה, נבון ואחראי!" ‏ בתקופת ההמתנה עד מועד גיוסו, עבד זיגי וסייע להוריו בפרנסת המשפחה. ‏ משוש לב כל רואיו היה שמוליק, עלם גבה-קומה, חסון ונאה.‏ שמואל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1971, ולאחר הטירונות התנדב לחיל ‏ הצנחנים. הוא השתלם בקורס צניחה, והוסמך לענוד "כנפי צנחן". בהמלצת ‏ מפקדיו נשלח גם להשתלמות בקורס מ"כים, וסיים את ההשתלמות בציון ‏ גבוה (85). זיגי נודע בין רעיו הלוחמים כחייל טוב, אחראי ויעיל. במהלך ‏ אימונים מפרכים, ובשעות שגברו געגועי חבריו לבתיהם, ידע לעודד את רוחם ‏ ולהסיר צער מלבם. סיפר אחד מחבריו לנשק: "זיגי היה צנחן טיפוסי. הייתה ‏ בו תחושה של אחוות לוחמים, של שייכות לצוות". זיגי השתתף בכמה ‏ פעולות קרביות שונות ובפשיטות אל מעבר לגבול. "תמיד היה ראשון, תמיד ‏ התנדב", העידו מפקדיו. כשבא זיגי הביתה לחופשה קצרה, לא נח ולא שקט. ‏ הוא סייע להוריו, לאחיו ולאחיותיו, שמע את הקורות אותם בתקופת היעדרו, ‏ וטווה יחד אתם חלומות לעתיד. משאלת לבו הייתה להמשיך בלימודים ‏ במסגרת אקדמית, אולם חוט חייו נקטע בבת אחת. כשפרצה מלחמת ‏ יום-הכיפורים לא התמהמה, נפרד מהוריו ומאחיו, והצטרף אל חבריו ‏ הלוחמים, כשרובהו בידיו. שמואל נשלח לחזית הדרום, וחמישה ימים לחם ‏ בעוז רוח עם חבריו נגד כוחות המצרים.‏ ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפגע שמואל ונהרג במהלך קרב עקוב ‏ מדם, שעתיד היה לקבוע את שליטת צה"ל במעבר המיתלה. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, ‏ חמישה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים להורים השכולים כתב שר הביטחון דאז, רב אלוף משה ‏ דיין: "שמואל ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מסור וחבר מצוין. ‏ שמואל היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".‏ מרים ושלמה לוי תרמו לבית הכנסת "אחים ורעים" בראש-העין ספר תורה ‏ לזכרו של בנם שמואל ז"ל.‏ לוי שמואל, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 5הדלק נר