יגאל מודריק

יגאל, בן טובה ומשה, מניצולי השואה, נולד ביום א' בשבט תשי"ב ‏ ‏(28.11.1952) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי "הלל" ברמת-גן ואחרי כן ‏ סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "גאולה" בתל-אביב. יגאל הצטיין ‏ בלימודים בבית-הספר היסודי, היה נער פיקח מאוד ותמיד ידע להסתדר ‏ היטב. הוא היה מהיר תפיסה, בעל מחשבה מקורית ויסודי מאוד, ולפיכך היה ‏ מקובל מאוד בין חבריו בני גילו, ואהוב על הכל. בשנות לימודיו היה יגאל ‏ חבר פעיל בתנועת "הצופים" ופעיל בגדנ"ע. הוא הקדיש את זמנו הפנוי ‏ לשיפור רמתו כשחקן שחמט והיה מבקר מזמן לזמן בחוג השח של ‏ ההסתדרות ברמת-גן, שם שיחק עם מקצוענים.‏ יגאל היה ספורטאי מצטיין. אהבתו לספורט התבטאה בעיקר בענף השחייה. ‏ הוא נהג לשחות בכל הזדמנות, בבריכה או בים, וכן השתלם בקורס למצילים ‏ חובבים והוענקה לו תעודת מציל חובב. יגאל היה מלא מרץ ותשוקת חיים, ‏ חינני ועירני מאוד, וחדור רוח התנדבות. בימי החופש הגדול נהג להתנדב ‏ לעבודה בקיבוצים ובמשקי ההתיישבות העובדת. הוא היה בחור יפה תואר ‏ וחסון, בלט בקומתו הגבוהה ובמבנה גופו הספורטיבי. יותר מכל אהב יגאל ‏ את הטבע ואת המולדת. הוא נהג לצאת לטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ ‏ וליקט אוסף של אבנים יפות מטיוליו. את האבנים סידר ועיבד לכל מיני צורת ‏ יפות. הוא אהב לעסוק במלאכת-יד והתקין לעצמו אביזרים שונים, לשימושו ‏ הפרטי ולקישוט ביתו.‏ יגאל גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות ‏ ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים, הוצב במפקדת חטיבה. הוא ‏ הסתגל עד מהרה לאווירה המיוחדת ששררה במפקדת החטיבה ומפקדו, ‏ שהכיר בתכונותיו המיוחדות, מינה אותו לתפקיד סמל מבצעים. מפקד ‏ החטיבה העיד עליו, שהיה מסור לתפקידו ובעל תכונות יפות כאדם, מקובל ‏ ואהוב על חבריו ליחידה. את חופשותיו הקצרות בתקופת השירות בצבא ‏ הקדיש יגאל לבית ולמשפחה. הוא לא הרבה לספר על עבודתו הרבה ועל ‏ פעילותו הצבאית. לעתים היה משתף את הוריו בחוויותיו מצניחות ומסיורים ‏ מיוחדים, ובעיקר השתדל שלא להדאיג את משפחתו ונהג להביא שמחה ‏ וחדוות חיים לביתו. עם פרוץ המלחמה נמצא יגאל במקומו הטבעי, בחבורת ‏ הפיקוד של החטיבה. בעשרת ימיה הראשונים של המלחמה לא ידע רגע של ‏ מנוחה. הוא עמד במעמסה הכבדה שהוטלה עליו בחפ"ק וידע לשאתה ‏ באחריות מלאה.‏ לפני יציאתו לקרב האחרון הוריד את שעונו מהיד, כתב את כתובת הוריו ‏ ואמר לחייל שלא הכירו ואשר לא יצא לקרב: "במקרה שאפול בקרב, מסור ‏ את השעון להורי. תמסור את זה לאבא, שאמא לא תראה... אינני רוצה ‏ ששעון זה, שקבלתי מתנה מסבי לפני התגייסותי, יפול בידי ערבי". בתוקף ‏ תפקידו כסמל מבצעים היה עליו להשאר מאחור, אולם הוא דרש במפגיע ‏ שיצרפוהו ליחידה, ואחרי הפצרות רבות ניתן לו מבוקשו. בלילה שבין ה16- ‏ ל-17 באוקטובר 1973 נכנסה החטיבה למלכודת אש ב"חווה הסינית", שקטלה ‏ בצנחנים. הם נאלצו לחזור פעמיים, ובפעם השלישית, כשיחידה קטנה של ‏ קצינים וחיילים ניסתה להתקרב לתעלה, להקמת הגשר, נתקלו במארב מצרי ‏ ובאש צפופה. בבוקר יום רביעי, בהושענה רבה, כ"א בתשרי תשל"ד ‏ ‏(17.10.1973) נפגע יגאל על-ידי טיל ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו ‏ הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו של יגאל: "הכרנו את יגאל ‏ כאדם מיוחד ובלתי רגיל, אפשר אף, משכמו ומעלה, אך מעולם לא נישא מעל ‏ אחרים. הכרנו אותו גם כחייל ולוחם. לוחם למופת, שולט בכל כלי הנשק וחי ‏ את השטח. תמיד ידע להיות במקום בו מתרחשים הדברים החשובים ביותר, ‏ השתדל להיות לעזר לחיילים, עזר למפקדים וקבע יוזמות ראויות להערכה.‏ מודריק יגאל, יהי זכרו ברוך.‏