דויד בן-שיטרית

בן אלי ופרחה. נולד ביום י"ב בטבת תש"ח (25.12.1947) בקזבלנקה אשר ‏ במרוקו. עד גיל שמונה למד בבית-הספר היסודי שם ולאחר מכן בבית-ספר ‏ יסודי בצרפת, שאליה הגיע בשנת 1956. עד גיל ט"ו למד גם בקולג' בצרפת. ‏ לאחר לימודיו עבד בבנק. אהב לעסוק בכדורגל. בשנת 1965 עלה לארץ. ‏ בהיות לו תעודת-גמר של תשע כיתות ומפני שלא רצה לעבוד בצרפת, ‏ ונוסף לאלה - כי הורי-אמו הזקנים נמצאו בארץ, החליט לעלות. אלה - ‏ ועוד: הוא היה חייב להתגייס לצבא הצרפתי ואם יהיה בארץ ישרת בצבא ‏ הישראלי, וכיהודי החליט כי מוטב שישרת את צבא עמו וארצו. לכן בא ‏ לארץ ובהגיעו נכנס לאולפן. שם שמע דיבורים על גרעין והוא מספר ‏ ברשימותיו כי כאשר שאל פירושה של מלה זו, הוגד לו שזוהי הנקודה ‏ השחורה שבאמצע תפוח או אגס‎;‎‏ לאחר מכן הבהירו לו חבריו שזוהי ‏ קבוצה הרוצה להיות יחד בצבא, בנח"ל, ואחר-כך להשתקע בקיבוץ. "זה ‏ מצא חן בעיני", כותב דוד ברשימותיו, "והחלטתי להצטרף".‏ בנובמבר 1967 גויס לצה"ל ונמצא בנח"ל. היה הבן האהוב של כל הקיבוץ ‏ ושל מפקדיו בצבא. למד בקורסים שונים בשריון כבד ורכש אמון ואהדה ‏ של פקודיו. הוא היה תמיד המתנדב לכל משימה ובאחת מהן מצא את ‏ מותו בהיתקלות עם מחבלים של האויב באיזור תל אום-צוץ‎;‎‏ זה היה ביום ‏ י"ח באדר תשכ"ח (16.3.1968). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ‏ מפקד-פלוגתו כתב מכתב תנחומים להוריו, שהיו אז בצרפת, ובין השאר ‏ כתב: "הוא היה מפקד טוב אשר דאג תמיד לחייליו ולא ניסה להתנשא ‏ עליהם, אולם ידע לכפות את רצונו לא פשרות. הוא היה חבר טוב של ‏ כולנו ותמיד ידענו שנוכל לפנות אליו אם נזדקק לעזרה. דוד היה סמל ‏ חיות, תמיד צחק ותמי ידע לאמר את המלה שתרומם את רוח החבר'ה.‏ בן-שטרית דוד ("בן"), יהי זכרו ברוך.‏