קורות חיים:
אהרן, בן חנה ודוד, מניצולי השואה, נולד ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "תל-חי" בשכונת נווה-שאנן, המשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון-עירוני ג' על-שם זלמן ארן, וסיים את לימודיו בכיתה י"ב במגמה הריאלית של ה"טכניכון" בחיפה. בקיץ תשכ"ח עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. "חייכן, טוב לב, טוב מראה, נעים הליכות ונכון לעזור לכל", כך זוכרים ידידים את אהר'לה. בבית-הספר היסודי התחבב עד מהרה על מורים ועל תלמידים, וברבות השנים, בהיותו תלמיד הכיתות הגבוהות, היה חביבן של הנערות. תלמיד שקדן היה אהרן. אחד ממחנכיו העיד, שחרף היותו מכונס בתוך עצמו, ביישן ונבוך במקצת, עמד במרכזו של כל אירוע חברתי. אהר'לה היה חבר בוועד הכיתה, נשא על שכמו ארגזי מזון בעת מסע כיתתי, יזם וארגן חגיגות ומסיבות. "הוא היה בין אלה, שאי אפשר לכעוס עליהם", סיפר המחנך והדגיש את אצילות נפשו של אהר'לה. בנערותו הצטרף לתנועת הנוער "מחנות העולים" בנווה שאנן, השתתף במחנות ובטיולים רבים, שנערכו במסגרת התנועה ונטל חלק בפעולות ספורט שונות. אהרן אהב מאוד לטייל במרחבי הארץ, נמשך אל נופי הרים ומדבריות ורצה להכיר כל שביל, כל צמח וכל בעל-חיים בארצו. בן מסור היה אהרן, הוא סייע להוריו בעצה ובמעשה וטיפל באהבה רבה בשתי האחיות הצעירות, שרית ואיריס. ערב גיוסו לצה"ל היה עלם חסון, בעל עיניים חומות, גדולות ונבונות, בחור רציני בגישתו לחיים. אהרן גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1968 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובסיומו הוסמך לענוד "כנפי צנחן". בהצטיינות סיים השתלמות בקורס מ"כים, ובתום הכשרתו במסגרת קורס קציני חיל רגלים, הועלה לדרגת סגן-משנה. אהרן שירת בפלוגת צנחנים, ומונה לאחר זמן כקצין-המבצעים שלה. פקודיו קראו לו "אבא מרגל", כי הוא דרש הרבה, אך ידע להעניק לכל אחד מהם תשומת לב מירבית והיה נכון תמיד להושיט עזרה וסעד. פקודיו מספרים, כי יום אחד גייס את חיילי הפלוגה כדי לאסוף את היבול בחלקת-השדה של אחד החיילים, בן מושב, שאביו נפל למשכב. היה חשש שהיבול יושחת וייפגע מקור פרנסתה של המשפחה. "אהר'לה הוא שיזם וארגן את האסיף לפני רדת הגשמים", סיפרו חבריו. "אבא מרגל" היה נערץ ואהוב על חיילים ועל מפקדים. סיפר אחד החיילים: "כשעמדנו בערב שבת בשלשות, ישרים ומיושרים, עבר מרגל בין השורות, בדק כוננות ודרך אגב תיקן צווארון מקומט של חייל. בנופש שלנו בעכו, רצה שננוח ונבלה כמה שיותר... היום כאילו חסר לפלוגה חלק קטן מהלב שלה". אהר'לה עשה חיל בצה"ל ובתום שירות החובה שלו, המשיך לשרת בצבא. הוא השתלם בקורס פקחי אוויר, והועלה לדרגת סרן בקיץ 1973. לקראת יום העצמאות תשל"ג ראיין הסופר אהרן מגד את אהרן לגליון החגיגי של "במחנה". "הוא עשה עלי רושם גדול", אמר הסופר. "עמד לפני בחור ישר, גא וצנוע כאחד, מעמיק לחשוב, אמיץ - כעין מופת של הצעיר הישראלי היפה. נחרטה עמוק בזכרוני פגישתנו בשדה, בחול המועד פסח, כאשר חזר מן הבית והביע בכנות כה רבה את מחשבותיו על העניינים שבהם אנו חיים, וגילה קשר כה עמוק להוריו ולמורשת היהודית שלהם". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח אהר'לה בראש פלוגת צנחנים לחזית בסיני. במסדר היציאה לקרב, שאל: "מי חושב, שאינו יכול לצאת?" איש לא הרים את ידו. ביראה ובהערצה הביטו בו. אהרן נלחם בראש פלוגתו בחירוף-נפש. ברגעים הקשים כשכותרה פלוגתו על ידי כוחות אויב אדירים, ביקש שכל מי שיוותר בחיים, ימסור להוריו, כי צריך להמשיך ולחיות. "צורת מותו הייתה אופיינית לו. תמיד היה מוכן לרוץ ולחלץ חבר", סיפר ידידו הטוב, משה שניר. בשעת קרב על "החווה הסינית", ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) הבחין אהר'לה בידיד שנפגע, אץ לחלצו ונהרג מפגיעת רסיס בראשו בשעה שעזר לפצוע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "אהרן ז"ל שירת כקצין קבע בחיל הרגלים. הוא היה בוגר קורס חיל רגלים וקורס פקחי אויר. אהרן הוגדר כיעיל, מסור ואהוב על הכל". הוריו של אהרן נטעו ביערות הכרמל חורשה ובה אלף עצים, על שם בנם; ארון לזכר אהרן מרגל ז"ל וחיים שחר ז"ל נתרם לספרייה המקצועית של "בית שבתאי לוי", מעון לילדי מגויסים בחיפה. מרגל אהרן, יהי זכרו ברוך.