זאב סלמן

זאב, בן רגינה ומרדכי, נולד ביום א' בתמוז תשי"ד (2.7.1954) בירושלים, ולמד ‏ בבית-הספר היסודי "ענף החיים" ובבית-חינוך תיכון-עירוני ג' בירושלים. הוא ‏ היה חבר בתנועת "מחנות-העולים", ותקופה קצרה היה חבר בגרעין נח"ל ‏ ‏"משגב עם". מנעוריו היה ספורטאי נלהב, ובמיוחד עסק בענפי הכדורגל ‏ והכדורסל. בבית-הספר אהב את מקצוע הכלכלה יותר מכל מקצוע אחר, ואף ‏ זכה לציונים גבוהים במקצוע זה. זאב היה ילד אוהב-חיים, חייכני, צחקן ‏ ועליז. בבית-הספר התיכון היה ידוע בפעלתנותו הציבורית, ותמיד נבחר ‏ לועדות התלמידים השונות. חבריו אהבוהו מאוד ויעידו על כך מכתביהם ‏ שהיו שולחים לו, שבהם מצויים ביטויים כאלה: "...זאבי, אין לך מושג כמה ‏ אני מת לראות אותך...", או: "זאבי, אני נורא מתגעגע אליך. הגעגועים אוכלים ‏ אותי מאז הפגישה האחרונה שלנו. אתה אדם מעניין. אתך אפשר לשבת ‏ ולדבר על כל נושא... ממני האוהב אותך..." ועוד ועוד.‏ סיפר עליו חברו צבי: "זאבי היה נער כחוש, אך קולני ומלא מרץ. היה בו דחף ‏ רוחני כביר וכושר גופני יוצא מן הכלל, על אף מידותיו הפיסיות הקטנות. ‏ לזאב הייתה תנופה עצומה שאפיינה גם את אורח דיבורו הקולני, אך יחד עם ‏ זאת היו בו תמימות, כנות וחמימות". ומאשר את הדברים אחיו אריה: "זאבי ‏ היה צנום בגופו, אך בעל נשמה אדירה. הערצנו אותו בשל אצילות נפשו. הוא ‏ היה עליז, מלא חיים, ועיניו הירוקות מחייכות תמיד".‏ זאב גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1972 והוצב לחיל הרגלים. במסגרת שירותו ‏ עבר קורס צניחה והתנדב לשרת ביחידת צנחנים. זאב היה "שרוף לצנחנים". ‏ שעות ארוכות היה מתווכח עם אחיו מה עדיף - צנחנים או חיל-האוויר. ‏ כמובן, הוויכוח נשאר ללא תשובה. זאב סיפר על צניחתו הראשונה: "חיוור ‏ יצאתי מן המטוס והרגשתי עצמי מרחף בעננים, ופתאום כוח אדיר בלם אותי ‏ והרגשתי עולה מעלה מעלה... הי, היי... צעקתי, אני עולה... אני עולה. ספרתי ‏ ‏21...22...23... בהתאם לתיאוריה ובדקתי שהמצנח פתוח, ואמנם כך היה, אך ‏ גיליתי בו פיתולים. התכוונתי לפתוח את הרזרבי, אך לא! החלטתי להתיר את ‏ פיתולי המצנח, ובמכה אחת סובבתי עצמי כנגד הפיתולים והמצנח התייצב. ‏ אחר-כך נחתתי בשלווה על הארץ".‏ מספר עליו מפקדו: "מה שאפיין את זאב היה החיוך הקבוע על שפתיו. גם ‏ כשהיה רציני והקשיב לדברי מפקדיו, נראה מחייך כלשהו. האמת ניתנה ‏ להיאמר, שלא האמנתי כי בחור צנום כזה יגמור את כל האימונים הקשים של ‏ הפלוגה. לתמהוני הפך להיות אחד מבעלי הכושר הגופני המעולים שבפלוגה. ‏ במחלקה היה בין החיילים המצטיינים. לימים, כשגמרנו את קורס הצניחה ‏ וכשהיינו יחד באחד המוצבים בקו, הפגין את שמחתו הרבה, שהוא מגן על ‏ הארץ".‏ במלחמת יום-הכיפורים שירת זאב כרובאי בחזית הדרום. בקרבות המרים ‏ שנערכו באזור "החווה הסינית", ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע ‏ הנגמ"ש שלו וזאב נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר הרצל. ‏ השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ רב-טוראי.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "זאב ‏ היה חייל מסור וחבר נאמן. כל מי שהכירו - אהבו".‏ סלמן זאב, יהי זכרו ברוך.‏