בנימין בן-שמעון

בן פליצה ורינה. נולד ביום א' באלול תשי"ד (30.8.1954) בהוד-השרון. את כתה ‏ א' למד בבית-הספר היסודי שבכפר מל"ל.‏‎ ‎משם עבר לבית-הספר ברמתיים ‏ ולאחר מכן לבית-הספר 'גני צבי' שברמת-השרון. היה שובב גדול וחבריו ידעו ‏ לספר על תעלוליו שופעי החן, אך מעולם לא ביקש להרע לאנשים אלא לתת ‏ דרור למרצו הבלתי--נדלה. עם זאת, הקדיש זמן ואהבה רבה לבני-משפחתו. ‏ מפנה מפתיע חל בחייו של בני, כאשר אחד ממוריו השכיל להכיר את ‏ היסודות החיוביים שהיו חבויים באופיו, והתעקש להכניסו למסלול לימודים ‏ תקין. הוא הצליח לעשות את בני לתלמיד מסודר וחרוץ, המתמיד בעשיית ‏ שיעוריו ומקבל ציונים טובים בתעודותיו. לאחר סיום הלימודים היסודיים ‏ נכנס בני לבית-הספר התיכון 'מוסינזון' שבמגדיאל. ארבע שנים למד שם ‏ במגמה של מסגרות מכנית. היה בדעתו להרחיב את השכלתו לאחר שירותו ‏ בצבא, אולם הגורל האכזר התערב והדבר לא ניתן לו.‏ כיון שבני נולד ראשון לאחר ארבע בנות, הייתה משפחתו מפנקת אותו - ודבר ‏ זה כלל לא היה לרוחו. עם זאת, היה קשור לבני משפחתו, רחש לה אהבה ‏ והיה מסור במיוחד לאמו, שידעה בחייה סבל רב. את חבריו הרבים סחף אליו ‏ במשובותיו וברוחו הפעלתנית. היה ספורטאי פעיל ומצליח, "משוגע" לכדורגל ‏ ושיחק בקבוצת הנוער של "הפועל" כפר-סבא. גם בתחרויות באתלטיקה קלה ‏ זכה למדליות. תחביב אחר היה לו - חרטות בעץ ועבודות אומנותיות ‏ בחומרים שונים.‏ כאשר הגיעה שעתו של בני להתגייס לצה"ל, בסוף יולי 1973, ביקש להתנדב ‏ לקומנדו הימי ועמד במבדקים, אבל לבסוף נשמע להפצרות אמו ועבר לחיל-‏ הרגלים המוצנח. היה חייל קרבי לדוגמה וזכה לשבחים מפי מפקדיו וחבריו.‏ משפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה בני חייל "ירוק" מכדי ליטול בה חלק, ‏ אבל במלחמת-ההתשה שאחריה כבר עמד בקו החזית הצפונית. שם - בקרב ‏ על החרמון - נפל ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974). הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין שבהוד-השרון. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח.‏ בני-המשפחה הנציחו את זכרו על-ידי הכנסת ספר-תורה לבית-הכנסת 'נחלת ‏ אחים' שבהוד-השרון.‏ בן שמעון בנימין ("בני"), יהי זכרו ברוך.‏