משה פאוסטר

משה, בן ז'ני ואברהם, נולד ביום כ' באלול תשי"ד (18.9.1954) באורדיה ‏ שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשכ"ב (1962). את לימודיו ‏ היסודיים סיים בבית-הספר "קרול" בפתח-תקוה. אחרי-כן עבר ללמוד ‏ בבית-הספר "אחד-עם" בפתח-תקוה, וסיים את לימודיו התיכוניים ‏ בבית-הספר "אבוקה" ברמת-גן. בצעירותו היה חבר ב"הפועל" פתח-תקוה ‏ ועסק בענף האתלטיקה.‏ משה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1972 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות השתלם בקורס צניחה, והמשיך לשרת במסלול הקבוע של הצנחנים ‏ בתפקיד רובאי. ביחידתו נחשב לחייל טוב וחבר טוב. במסעות ובאימונים היה ‏ מוכן תמיד לעזור לכל חבר, וכשקיבל חבילת שי מהבית נהג לחלק את תוכנה ‏ בין חבריו. תמיד דאג לחבריו ונהג לסייע להם בעצה טובה ובמעשה. בהגיעו ‏ ליחידה לא היה כושרו הגופני טוב ביותר, ובתחילת דרכו התקשה במסעות ‏ המפרכים ובאימוני הכושר. אחדים מחבריו לפלוגה אף לא האמינו כי יגיע לאן ‏ שהגיע. אולם בזכות כוח רצונו והתמדתו הצליח לשפר את כושרו בהדרגה, ‏ ממסע למסע ומאימון לאימון, וברבות הימים נהיה אחד החיילים המצטיינים ‏ בפלוגה מבחינת יכולת הביצוע ודבקות במטרה. תמיד השתדל לעשות כמיטב ‏ יכולתו והקפיד על הפרטים הקטנים ביותר. הוא תרם גם לחיי הפלוגה מחוץ ‏ למסגרת האימונים, בעיקר בעידוד חבריו וביצירת הווי חברתי. תמיד דאג ‏ לשיפור מצב הרוח בקרב חבריו החיילים. הוא ארגן שירה בציבור, אפילו ‏ כשחבריו היו יגעים ואדישים, השתדל לבדרם ולהפיג את המתיחות בחיי ‏ היומיום, ובעיקר בערבי הווי ובמסיבות. משה אהב מאוד לצלם. במשך כל ‏ תקופת שירותו בצבא הייתה עמו מצלמה והוא הרבה לצלם במסעות ‏ ובאימונים.‏ במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות נגד המצרים בחזית סיני. ‏ בקרב שניטש ב"חווה הסינית" ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), נפגע ‏ משה בכתפו ונחבש בעמדה. הוא המשיך להילחם, אולם כעבור זמן קצר נפגע ‏ בהתפוצצות פגז מרגמה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה ‏ לדרגת רב-טוראי.‏ בחוברת שהוצאה לאור לזכר חללי פלוגתו של משה כתב אחד מחבריו: "... ‏ אתה נזכר באותו בחור עליז, שתפש מקום מרכזי בכל אירוע כזה או אחר ‏ בפלוגה, בבדיחותיו ובעיקר בחיקויו הרבים... אתה נזכר איך ישבנו במעגל ‏ סביב, כאשר ערך "חיקויים כבקשתך" ומשה הרים את מורל המחלקה גבוה ‏ גבוה... לא נשכח את דמותו של משה ברגע של כעס על אחד המפקדים, ‏ מרביץ חיקוי ומיד פורץ בצחוק, ושוכח הכל".‏ פאוסטר משה, יהי זכרו ברוך.‏