אברהם פדידה

אברהם, בן קוטה וניסים, נולד ביום כ"ד בחשון תשי"א (4.11.1950) בפרדס ‏ חנה. הוא למד בבית-הספר היסודי "הדר רמתיים" בשרון, והשתלם שנה אחת ‏ בקורס למכונאות בבית-הספר המקצועי בחולון. ילד פיקח ועירני היה אברהם, ‏ שכונה בפי משפחתו ורעיו בשם "ברטו". בפנימיית "הדר רמתיים" התגלתה ‏ חדוות החיים שלו וניכרה גם סקרנותו להכיר וללמוד את דרכי העולם. כתום ‏ לימודיו היסודיים הלך לבית-ספר מקצועי ולמד מכונאות רכב. לאחר שעזב ‏ את ספסל הלימודים, לא ישב בטל והחל לעבוד במפעלי בנייה שונים. אברהם ‏ היה טפסן במקצועו, והצליח מאוד בעבודתו. הוא רכש את אמונם של מנהלי ‏ העבודה ונודע כבנאי מסור ואחראי. זמן מה לפני מועד גיוסו מונה כקבלן ‏ משנה באחד ממקומות העבודה. אברהם היה נער פעיל משחר ילדותו, שוחר ‏ ספורט ושחקן כדורגל בקבוצת "רמת השקמה" של רמת-גן.‏ ‏"גוף של אתלט לו וגם יכולת, והוא הפליא בהישגיו", סיפרו בני משפחת ‏ פדידה. כשהיה ברטו נער צעיר, אסף בשקידה בולים מכל העולם. לימים החל ‏ לצייר, ולימד גם את חבריו פרק באמנות. בבית ההורים שמורים ציורים ‏ מעשה-ידיו של אברהם. אביו מספר, שברטו הושפע מאוד מן הציור הקלאסי, ‏ ואהב לעיין באלבומים ובספרי אמנות. "נטייתו של ברטו אל הציור התרחבה ‏ במרוצת השנים, וערב גיוסו היה מעין ארכיטקט-חובב. ביזמתו בנה מתקני ‏ ספורט והקדיש תשומת-לב מרבית לא רק ליעילותם, כי אם גם לצורתם ‏ האסתטית". נער חברותי היה ברטו, ולדברי ידידיו: "מכל התכונות שבורך בהן, ‏ בלטה אחת: אופן קיום הבטחות שהבטיח, כי ברטו מעולם לא הבטיח דבר ‏ וסירב אחר-כך לקיימו. על-פי-רוב ביצע את הבטחתו לאלתר, בלא דחייה". ‏ אחיו ואחיותיו מרבים בדברי הערכה ואהבה על ברטו. הם מציינים את חכמת ‏ החיים ואת חוש הצדק שלו. "ברטו היה בעל ביטחון עצמי עצום", סיפרה ‏ אחותו אסתר. לדבריה היה אחיה הדמות הדומיננטית בבית. "בן מסור היה, ‏ אהב את כולנו, ועשה כמיטב יכולתו למען אושרנו".‏ אברהם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והוצב לחיל הרגלים. לאחר ‏ הטירונות השתלם בקורס צניחה, וענד בגאווה כנפי-צנחן. בהמלצת מפקדיו ‏ נשלח לקורס מ"כים ולקורס מש"קי מקלעים, וסיים את השתלמותו בהם ‏ בהצלחה. ברטו נודע ביחידתו כחייל טוב, בעל משמעת עצמית חזקה. ‏ ‏"משמעת זו רכש לעצמו בימי לימודיו בפנימייה", אמרה אחותו אסתר, ‏ שציינה בגאווה ובשמחה את הישגיו של אחיה. ברטו היה שבע-רצון מחייו ‏ בצבא. צנוע היה ולא התפאר בהישגיו. הוא הקפיד לכתוב להוריו וכשעשה ‏ בבית בחופשות קצרות, ביקש לשמוע על כל אשר התרחש בבית בהיעדרו. ‏ ברטו היה אמור להשתחרר מצה"ל במחצית נובמבר 1973. הוא תכנן רבות ‏ בדבר המשך דרכו בחיים. איש לא שיער, שהנער החסון, המוצק ובעל החיוך ‏ הטוב, לא יגשים את תכניותיו.‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים מיהר ברטו אל יחידתו בחיל הרגלים. הוא ‏ נשלח לחזית סיני, ופעל כמש"ק מקלעים באחד הבסיסים הגדולים של צה"ל ‏ בסיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע אברהם ונהרג בהתקפה ‏ אווירית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. ‏ השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה ‏ דיין: "אברהם ז"ל שירת בחיל הרגלים. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. ‏ אברהם היה אהוד על כל מי שהכירו". בני משפחת פדידה תרמו לזכר ברטו ‏ ספר תורה לבית-הכנסת "דון יצחק אברבנאל" ברמת-גן.‏ פדידה אברהם, יהי זכרו ברוך.‏