אבנר פולטהיים

אבנר, בן רוחמה ומשה, נולד ביום ד' בחשון תשט"ו (30.10.1954) בשדה אילן. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי בשדה אילן, והמשיך בלימודים על-יסודיים ‏ בבית-הספר התיכון החקלאי "מקוה ישראל". בקיץ 1972 עמד בהצלחה ‏ בבחינות הבגרות. אבנר היה נכד למשפחת פבריקנט, מראשוני החלוצים ‏ בסג'רה שבגליל התחתון. לדברי מכריו היה "צעיר ישראלי מופתי בכל ‏ המובנים, בפשטותו, בצניעותו ובנכונותו לסייע לכל ידיד". ילד עירני ונבון ‏ היה אבנר. בגן הילדים ובבית-הספר בשדה אילן התגלה כתלמיד חרוץ וחבר ‏ למופת. אחד ממוריו ציין את השאיפה לשלמות, שאפיינה את אבנר. "הוא ‏ הלך בין תלמידים ומורים זקוף קומה, שמח ויחד עם זאת הרגיש את האחריות ‏ המוטלת עליו בתוך יצור אלוקי. אבנר שאף לקדש את שם ה' בכל מעשיו". ‏ הוא לא היה איש פשרות, ולא קיבל את דבריהם ואת השקפותיהם של מחנכיו ‏ כתורה מסיני.‏ הוא התלבט בבחירת דרכו ונשא את נפשו לנתיב מיוחד לו, פרי בחירתו ‏ החופשית. בבית-הספר התיכון במקוה ישראל שקד על הלימודים והצטיין ‏ במיוחד בענף המכוורת. קשור היה אל מדריכיו ואל מוריו, אהב טיולים ‏ וסיורים ברחבי הארץ, ותמיד התפעם מחדש מתופעות הטבע שנגלו לו בכל ‏ הדרן. במכתבים ששלח להוריו ולידידיו תיאר את נופי הסביבה ואת קסמי ‏ הטבע. כתיבתו הייתה לירית, פיוטית, והיטיבה להעיד על רגישותו ועל עדינות ‏ נפשו. אבנר היה גאה על היותו תלמיד מחזור ע"ו בבית-הספר הותיק. סיפרה ‏ מזל, אחת מחברותיו: "אבנר אהב את 'מקוה', סיפר לי על מקומות החמד ‏ שאהב ומצא בהם שקט נפשי. הוא אהב לטייל לבדו. הנוף והשמש היו לו ‏ חברה, והוא לא חש עצמו בודד". והיו גם שעות אחרות - שעות שבילה ‏ בחברת ידידיו, שיחק עמם והתבדח. הם דימו אותו לכבשה, על שום שערו ‏ הצימרי, המסולסל. כשסיים את לימודיו היה עלם גבה-קומה וחסון, בעל ‏ עיניים חומות שהביעו אהבת חיים וטוהר.‏ אבנר גויס לצה"ל בשלהי יולי 1972 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות שירת ‏ זמן-מה כמדריך חקלאי במדרשת הנח"ל ואחר-כך השתלם בקורס מ"כים וסיים ‏ כחניך מצטיין. לאחר שהשלים קורס צניחה הוסמך לענוד כנפי-צנחן. "אבנר ‏ אף פעם לא התלונן ולא גילה שקשה לו", סיפר אחד מידידיו. "בשיא החורף ‏ עשה את השתלמותו בקורס מ"כים, ולא התייאש". כשביקר בבית-הוריו ‏ בחופשות הקצרות, תמיד ביקש לשמוע על כל אשר התרחש בהיעדרו ועל ‏ מעשיהם של אחיו, מאיר ואהרן. גם אצל חברים ביקר ושאל לשלומם. אחת ‏ לשנה נפגש עם כל חבריו לספסל הלימודים בכנס השנתי, שנערך ב"מקוה ‏ ישראל". אבנר נודע ביחידתו כחייל וטוב ומסור, וידיד למופת. על אף שלא ‏ היה איש צבא ולא היה שוחר קרב, ביקש להשלים את שירות-החובה שלו ‏ ולתרום ממרצו ומתבונתו למען צה"ל ולמען מדינת ישראל.‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לרמת-הגולן. אבנר השתתף ‏ בקרבות הבלימה נגד התקפות הסורים ופעל כמפקד כיתת רובאים. ביום י"א ‏ בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע אבנר ונהרג בזחל"ם ליד תל-סאקי, בפעולה ‏ שבעבורה הוענק למפקד המחלקה שלו "עיטור העוז".‏ בארנקו נמצא פתק קטן, שנתגלה לאחר נופלו. בפתק היה כתוב: "וכי מה יכול ‏ להיות יפה יותר / משמש שוקעת מעבר לגבעה והאופק / מדגל הלאום ‏ המתנופף לאיטו / במרכז מאהל יפה ומסודר / כאשר דמויות בירוק זית / ‏ נעות בשטח למרגלות סלעים, אבנים ועל קוצים ודרדר / כה יפה היא ‏ השקיעה שאין דומה לה".‏ אבנר הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי בשדה אילן. השאיר אחריו ‏ הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים להורים ‏ השכולים כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "אבנר ז"ל שירת בנח"ל. ‏ הוא היה חייל מסור וחבר למופת. אבנר היה אהוב על הכל". בוגרי מחזור ע"ו ‏ של "מקוה ישראל" הוציאו לאור חוברת לזכר אבנר ז"ל, החבר והידיד. ‏ בחוברת כלולים תיאורי נוף וטבע מפרי עטו של אבנר, וכן דברי מורים, ‏ חברים ומכרים על דמותו ועל דרכו.‏ פולטהיים אבנר, יהי זכרו ברוך.‏