רחמים פרנקו

רחמים, בן מדלין ושמעון, נולד בקונגו ביום כ' בשבט תשי"ד (24.1.1954). אביו ‏ היה איש מח"ל שהתנדב לצה"ל בעת מלחמת-העצמאות והשתתף בכיבוש ‏ באר-שבע. בביתו ספג רחמים אווירה ציונית ולאומית. בגיל צעיר התגרשו ‏ הוריו ורחמים עבר לפנימייה בדרום-אפריקה בה התחנך שלוש שנים. הוא היה ‏ נער כשרוני מאד, אהוב על חבריו ושליטתו בשפות רבות הפליאה אוזן ‏ שומעיו. בשנת תשל"א עלה ארצה ובמסגרת "אולפן ילדים" נשלח לקיבוץ ‏ אפיקים ואומץ ע"י משפחת לוי שהיו כהוריו לכל דבר. בחינו הרב הקרין ‏ סביבו אור וחיבה וקשר קשרים עם בני המקום. רחמים שמר על קשרים עם ‏ בני נוער רבים מארצות שונות, שעמם נפגש בעת שהותו בפנימייה ‏ בדרום-אפריקה. הוא היה ער מאד לבעיות של הארץ, התעניין בנעשה בקיבוץ ‏ והחליט להתקשר למקום. בקיבוץ עבד בבית-מלאכה לתיקון מזגנים ומקררים. ‏ תחביביו היו איסוף מטבעות ומשחק שחמט. בהגיעו לגיל 18 החליט לממש ‏ את התקשרותו לארץ וקיבל אזרחות ישראלית.‏ רחמים גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1972 ועם חבריו לקיבוץ הצטרף לצנחנים. ‏ רחמים סיים את הטירונות בהצלחה, נענד בענפי צניחה וכיוון שהראה ‏ כשרונות הדרכה ופיקוד - נשלח לקורס מ"כים. הוא היה מפקד-כיתה אהוב על ‏ חייליו. לא התנשא עליהם אלא היה אחד מהחבר'ה. בפרוץ מלחמת ‏ יום-הכיפורים לחם עם יחידתו בקרבות הבלימה האכזריים והיה בין ‏ הראשונים שעברו לצידה המערבי של תעלת סואץ. חבריו מספרים שרק ‏ שאיפה אחת קיננה בלבו של רחמים: "אני לא רוצה כלום. רק לחזור למשק", ‏ כך נהג תמיד לומר, אולם תקוותו לא התגשמה.‏ ביום ט"ו בחשוון תשל"ד (10.11.1973), נפל רחמים בקרב בסיני. הוא הובא ‏ לקבורה בבית-הקברות שבקיבוץ אפיקים. השאיר אחריו הורים בחו"ל, אחות ‏ והורים מאמצים בארץ. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב התנחומים של שר הבטחון דאז, משה דיין, נאמר: "סמל ראשון ‏ רחמים פרנקו ז"ל נתן את חייו למען מולדתו... הוא היה חייל מצוין וחבר ‏ מסור. רחמים היה אהוב על מי שהכירו. זכרו של סמל-ראשון רחמים פרנקו ‏ ז"ל הינו קודש ונצרנו בלבנו בגאון".‏ פרנקו רחמים, יהי זכרו ברוך.‏