יוסף לוביא (מהלל)

יוסף (יוסי), בן שרה ז"ל ושלום, נולד ביום כ"ב בכסלו תש"א (22.12.1940) ‏ בצנעא שבתימן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1943. הוא חונך ולמד בכפר ‏ הנוער בן-שמן והמשיך את לימודיו שם בבית-הספר החקלאי. כשיוסי היה בן ‏ שלום מתה עליו אמו, והוא עלה ארצה עם אביו. בהעדר אם לילד קשה היה ‏ לאביו לגדלו ולטפל בו וכעבור שנה הכניסו למוסד של "עליית הנוער" בפרדס ‏ חנה. אחרי-כן הועבר למוסד בכפר ויתקין ומשם נשלח לבן-שמן. כשפרצה ‏ מלחמת השחרור הוחזר יוסי לבית אביו ונשלח לבית-ספר "נוה שאנן" ‏ בתל-אביב. משם עבר לבית-יתומים בירושלים, אשר מנהלו, ד"ר יוחנן לוביא, ‏ אמצו לבן. לבסוף חזר לבן-שמן ושם למד חקלאות והיה אחראי לפלחה. יוסי ‏ הצטיין בכושר טכני ועוד בגיל צעיר היה מפעיל מכונות וטרקטורים, מתקן ‏ בעצמו את הדרוש תיקון ואף משפץ ומשכלל את הכלים. כך בנה לו שובך ‏ ליונים ומבנה לארנבות שם גידל אותן במסירות רבה. הוא היה חובב ספורט ‏ נלהב ואהב מאוד את הים. לימים עבר בהצלחה קורס לצלילה תת-ימית ‏ והצלילה נעשתה אצלו תחביב שהרבה לעסוק בו. הוא נהג לצלול בציוד מלא ‏ של איש-צפרדע ונהנה מאוד לשתף חברים בצלילה. כמו-כן הקדיש מזמנו ‏ הפנוי לדיג ולשיט.‏ יוסף גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1959 והתנדב לשרת בקומנדו הימי. הוא ‏ הוסמך כצולל, עבר אימונים בשייטת והשתלם בקורס צניחה. כעבור שנה ‏ החליט לעבור מחיל-הים ליחידה מובחרת. ביחידה זו שירת כרובאי ועבר ‏ קורס לנהגי משאית. בתעודת השחרור שלו צוין, שבתקופת שירותו הצטיין ‏ כחייל טוב.‏ לאחר שסיים את שירותו הסדיר עבד יוסי כשלושה חודשים בקידוחי-נפט ‏ ואחרי-כן עבר לעבוד ב"סולל בונה" כמפעיל מכונות קידוח. כעבור זמן החליט ‏ להתמסר לבניית מכונות-קידוח כעצמאי. בעזרת מסגר החל לבנות מכונות ‏ קידוח, לפי תכנית ששרטט קודם לכן. בקיץ 1962 נסע לטיול לארצות ‏ אירופה. בשנת 1963 נשא לאישה את אילנה חברתו והזוג עבר לגור בנתניה ‏ יחד עם אביו-מאמצו, שעמו קשר קשרי ידידות עמוקה. הוא אהב מאוד את ‏ משפחתו והרבה לצאת עם אשתו ועם ילדיו לטיולים ולפיקניקים בחיק ‏ הטבע. ברבות השנים רכש לו סירת מירוץ והיה יוצא עם בני משפחתו לשיט ‏ לאורך חופי הארץ. הוא הקדיש הרבה מזמנו לחינוך ילדיו והרבה לטפח את ‏ החצר ואת הגינה ליד ביתו. בשנת 1970 הקים יוסי את השותפות "קודחי ‏ השרון בע"מ", הצליח בעבודתו והיה מאושר בה. לקוחותיו העריכוהו וביקשו ‏ שרק הוא יעבוד עמם. העסק התרחב ונוספו לו פועלים וציוד. יוסי השתדל ‏ לתקן בעצמו את הציוד ולשם כך השתלם בקורס לריתוך. שלושה חודשים ‏ לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים השתלם יוסי בקורס נהגי זחל"ם, ‏ במסגרת שירותו במילואים. כשפרצה המלחמה נחפז להתייצב ביחידתו ‏ ונשלח לרמת-הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה ובפריצה לשטח סוריה. ‏ בהתקפה של כוחותינו על הכפר מזרעת בית ג'אן ביום ט"ז בתשרי תשל"ד ‏ ‏(12.10.1973), פגע פגז בזחל"ם של יוסי והוא נפגע ונהרג. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות ‏ ‏(בת שלישית, שנולדה לאחר שנפל, נקרא על שמו "אביטל-יוספה) ואב. לאחר ‏ נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יוסי בלט ‏ בהתנדבותו לבצע כל עבודה ומשימה מבלי לחשוב פעמיים. במשך הזמן ‏ התבלט בכושרו הטכני וניצל אותו לצורך ייעול אמצעים שונים, שבהם ‏ השתמשנו בצבא. יוסי היה בעל כושר גופני מעולה, שאותו ניסה להעמיד ‏ בפני אתגרים שונים, תוך משיכת חבריו לתחרויות שונות. לכל אורך השירות, ‏ בסדיר ובמילואים, בלטה מסירותו לכל דבר שבו עסק. כאחד החיילים ‏ הוותיקים ביחידה, היה ממעצבי דמות הלוחם ביחידה ואחד הראשונים, ‏ שתודות לעבודתם הגיעה היחידה ליכולתה המבצעית הגבוהה ולתרומתה ‏ החשובה לביטחון מדינת ישראל".‏ אשתו תרמה לזכרו ארון-קודש לבית-הכנסת "שיבת-ציון" בנתניה.‏ לוביא (מהלל) יוסף, יהי זכרו ברוך.‏