יגאל ניר (סטולר)

בן יוסף ויהודית סטולר, ילידי פולין אשר עלו לארץ ב - 1932. ‏ נולד בחיפה ב - 22.3.1938, ביום העלייה לחניתה (שגם אביו לקח בו חלק) וכך ‏ נקרא לזכר גאולת אדמת הקיבוץ חניתה.‏ שנות ילדותו עברו עליו ברחובות העיר חיפה, תחת שלטון הבריטים. הנוף ‏ הטבעי והיומיומי, שנשקף מבעד לחלונו של יגאל, היה תמיד המחסומים ‏ שהקימו התושבים שבאו להפריע את תנועתם החופשית של הבריטים. כדי ‏ להכניסם ללחץ - התמונות השגרתיות היו מדים, פקודות, חיפושים, כך ‏ שהמזון הרוחני שספג יגאל בשחר נעוריו היו הגנת העם והמולדת - מהבריטים ‏ מצד אחד ומהערבים מצד שני.‏ כבר בגיל צעיר נתן כתף ועזר בכל דרך שרק יכול היה. היה השליח של גדוד ‏ הלוחמים בחיפה ודאג להביא ארוחות ללוחמים שישבו שעות על גבי שעות ‏ בעמדות ירי. ליד ביתם שברחוב בצלאל היה מגרש רחב ידיים, שברבות הימים ‏ הפך להיות מוסך אליו היו מבריחים מכוניות מקולקלות וישנות של הבריטים. ‏ לאחר שיפוצים ותיקונים עברו המכוניות לשימוש מנהיגי העיר וגם שם עזר ‏ ככל יכולתו. אך עיקר גאוותו היה בכך שאפשרו לו לבצע משימות ובטחו בו ‏ שיעמוד בהן. לאחר שעות ירי בין השכונות היהודיות ולערבים, היו שולחים ‏ אותו לעבר ואדי רושמיה, ששימש למעשה כקו הגבול בין שני העמים ושם, ‏ בין השיחים, אסף בזהירות רבה וככל יכולתו תרמילים ריקים, שירו כמה ‏ שעות קודם לכן הערבים. תרמילים אלה היו חוזרים לבית-חרושת, שם מילאו ‏ אותם והשתמשו בהם לירי כנגד הערבים.‏ בסביבות גיל 12 החליט שהעיר די משעממת ועבר לחיות בקיבוץ אילון. שם ‏ לראשונה נוצר הקשר בינו לבין הסוסים, שמאז אהב אותם אהבת נפש. ‏ בעזרת הסוסה שקיבל לשם רכיבה, טייל וסייר בגליל המערבי והגיע גם מחוץ ‏ לגבול, שם התחבר ונקשר לשבט "ערב אל-ערמשה", שישב לא רחוק מאדמית ‏ של היום. המשק שמח בקשר זה ונעזר בו לשם עסקות חליפין - הוא היה ‏ נשלח עם שק קמח על הסוסה והיה חוזר עם שק סוכר למשק.‏ במשק סיים את בית-הספר ויחד עם כל הקבוצה התגייס גם יגאל, למרות ‏ שטרם היה בן 17. את יום הולדתו זה חגג כבר בצבא. הוא השתתף בפשיטות ‏ למספר יעדים, לקח חלק במבצע סיני וצנח במיתלה ומכאן הרקע האדום של ‏ כנפי הצניחה שלו. כאן גם נפצע לראשונה בחייו וחטף כדור ברגלו.‏ לאחר הצבא סיים שתי שנות לימודים בטכניון בחיפה במגמת הנדסת מכונות, ‏ אך לא התמיד בכך. את עזיבתו תרץ באומרו כי יש סיכות על כל כיסא שהוא ‏ בא להתיישב עליו. בהתלהבות מרובה חרש את הארץ באופנועים למיניהם ‏ והאופנוע היה למעשה הרכב שלו, עד לפציעתו הקשה במלחמת ששת הימים.‏ במלחמת ששת הימים ספג פציעה חמורה בשעת לחימה על כיבוש ירושלים ‏ העתיקה. הייתה לו תקופה ארוכה מאוד של התאוששות, החלמה ושיקום. ‏ לאחר הפציעה החליט עם משפחתו לחפש להם דרך חיים לפי דרכם וכך, ‏ בלחצים מרובים התמקמו בכפר ב - 29.12.69. למרות מגבלות הנכות ניסה ‏ בכל כוחותיו להתמזג ולהיות ככל אחד אחר בכפר.‏ במלחמת יום הכיפורים לא ניתן היה להחזיקו בבית ככל נכה אחר והוא יצא ‏ לדרך. כשעתיים לאחר מכן הודיע כי הוא יורד משדה-דב לרפידים ושם הצטרף ‏ לחבר'ה בסדיר ועד לתעלה הגיע. ‏ לפני סוף הדרך הספיק לסיים בהצלחה ובשמחה רבה ממש קורס לערבית ‏ מדוברת ואף הביא תעודה להוכחה. ולבסוף את שאהב מכל: כ - 3 ימים לשובו ‏ הביתה חיכתה לו המלטה של "סופה" בפורים וכל הלילה בילה בחוץ כאות ‏ נפשו. רק כשהסייח אכל והלך לישון, גם יגאל הלך לישון מאושר.‏ כשבוע לאחר מכן אושפז ונתגלה כי נחתה עליו מחלה חשוכת מרפא. ‏ יום-הולדתו ה - 44 נחגג במחלקה בקרב משפחתו, הרופאים והאחיות שטיפלו ‏ בו במסירות אין קץ. ימים ספורים לאחר שאפשרו לו סיבוב של פרידה ‏ מהמשק, מהבית ומהמשפחה, אבדה הכרתו.‏ ביום ד' באייר, יום הזכרון לחללי צה"ל, הצטרף גם הוא לחבורה שהעריך ‏ ואהב. השאיר אחריו הורים : יהודית ויוסף ושני אחים : שלום וברוך, אשה ושני בנים, עופר ושחר.‏ יגאל ניר, יהי זכרו ברוך.‏