תאריך לידה:
15 ביוני 1948
תאריך נפילה:
11 במרץ 1969
שם היחידה:
חטיבה 226 - מפקדת החטיבה
קורות חיים:
ארי נולד ביום 4.8.74. הוא נהרג בפיגוע בחדרה ביום ב' באייר תשנ"ד, 13.4.94.
היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות:
והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על-פני הבקעה והנה יבשות
מאד: ויאמר אלי בן-אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה
ידעת: ויאמר אלי הנבא אל העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות
שמעו דבר-יהוה: כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח
וחייתם: ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עלכם עור ונתתי
בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה: ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי
והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל-עצמו: וראיתי והנה-עליהם גדים ובשר
עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם: ויאמר אלי הנבא אל הרוח
הנבא בן-אדם ואמרת אל הרוח כה-אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח
ופחי בהרוגים האלה ויחיו: והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחדיו
ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד-מאד:
ויאמר אלי בן-אדם העצמות האלה כל-בית-ישראל המה והנה אחרים יבשו
עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו: לכן הנבא ואמרת אליהם כה-אמר אדני
יהוה הנה אני פתח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי
אתכם אל-אדמת ישראל: וידעתם כי-אני יהוה בפתחי את-קברותיהם
ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי: ונתתי רוחי בכם וחייתי והנחתי אתכם
אל-אדמתכם וידעתם כי-אני יהוה דברתי ועשיתי נאום-יהוה:
ויהי דבר-יהודה אלי לאמר: ואתה בן-אדם קח-לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה
ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל-בית
ישראל חברו:
יחזקאל, ל"ז, א'-ט"ו.
ארי פרלמוטר, יהי זכרו ברוך.
משהו מעין 'אני יודע!' כאשר מתחיל מירדף מישהו
מוכן להיות ראשון בין הקשרים לצאת ולא ייתכן שיהיה מירדף ואני לא
אשתתף בו'. לעיתים הייתי מנסה להבהיר לו שבעניין זה יש תכנית ומי
שנקבע להיות בכוננות הוא יצא. פעמים מספר התחנן בפני וביקש שארשה לו
לצאת לכל מירדף. אך את הסברי לדחיית בקשתו לא היה מוכן לקבל בשום
אופן... לעתים הייתי פוטר אותו בחיוך מסוים ומנסה להבין מה מריץ את
הבחור. באחת ההזדמנויות, כאשר כבר עמד לעלות על ההליקופטר, הודעתי
לו כי במקומו אני לוקח קשר אחר, אז ראיתי מהו עלבון. מושפל ראש עזב את
המקום כאילו חרב עליו עולמו. למעלה משבועיים לא היה יכול להביט בעיני.
עד אותו מקרה לא תיארתי לעצמי מה עז רצונו ומה גדולה מידת הקרבתו.
היה זה זמן קצר לפני המירדף, שלגביו היה האחרון, אותו מירדף אשר בו
קיפדו את חייהם שלושה מטובי היחידה כתוצאה מפגיעותיהם של רסיסי
רימונים וכדורי מרצחים מוגי-לב, שלא היה בם העוז להילחם פנים אל פנים,
מרצחים שמצאו להם מסתור במערת סלע (ששימשה מקום מגורים למשפחה
מקומית) ומאחורי גבה של אשה מינקת, זאטוטים ובלויי-סחבות ופלח תמים
מראה, שהתיימרו כלא יודעים על הימצאם של חוליית המחבלים במערה...
את העובדה שבועז איננו אין לשנותה, אך רוח-לחימתו, העזתו, עצמתו ומידת
הקרבתו ישמשו דוגמא לכל אותם שהכירוהו- ונפילתו- נר תמיד לכל אותם
שעדיין מחזיקים בנשקם".
חוברת לזכרו בשם "בועז" יצאה לאור על ידי הוריו וחבריו.
ששון בועז (בוזי), יהי זכרו ברוך.