מיכאל ברקול (קופלמן)

בן אריה ומרים. נולד ביום כ"ד בטבת, תשי"א (2.1.1951) בחיפה. שנתיים ‏ ‏(1958-1956) גר בצפת. למד בבית-הספר היסודי "זכרון יעקב", שבאחוזה ‏ ובשנת 1965 התחיל ללמוד בפנימיה הצבאית של בית-הספר הריאלי בחיפה. ‏ היה חבר באגודת הספורט "הפועל" והשתתף בפעילויותיה: בשנת 1961 היה ‏ בכינוס הבינלאומי של "הפועל", בשנת 1962 השתתף בתחרות התעמלות על ‏ מכשירים לבתי-הספר בחיפה, בשנים 1963, 1964 ו- 1966 זכה באותות ‏ הצטיינות שונים (של ברזל, כסף וארד) ובמבחני אות הספורט. בשנת 1966 ‏ השתתף במירוץ סיני, על שם דורון סגל ז"ל. בשנת 1967 - בצעדת הכנרת, ‏ בשנת 1968 - בצעדת ארבעת הימים ובשנת 1969 השתתף באליפות הפנימיות ‏ הצבאיות בכדורגל. ‏ מחנכו ב"ריאלי", שהיטיב להכירו, כתב עליו שנה לאחר נפלו כדברים האלה: ‏ ‏"ארבע שנים בילית בבית-ספרינו ובפנימיה שלידו. בתקופה זו הכרתיך כנער ‏ נבון, ברוך כשרון, חדור רצון עז וחותר ללא ליאות להגשמת שאיפותיו- - -‏ הייתה בך תמימות ביישנית, מן הצטנעות ילדותית, בצד שלווה פנימית ‏ מקסימה. לעתים רחוקות הרעמת בקולך בויכוח, או במשחק עם חברים, ‏ כמבקש לגלות את סגור לבך, אך שתקנותך היטיבה לבטא את רגשותיך ‏ ממילים. בשישה עשר החודשים שחלפו מאז סיימת את לימודיך, ראיתיך ‏ מספר פעמים יושב על מדרגות הבטון של האיצטדיון בבית בירם. יושב ‏ ומהרהר וכמעט אמרתי"'ברקול, הכנס לכיתה', אילולא הכומתה והמדים ‏ שהחזירוני למציאות. כשקרבתי אליך, הושטת ידך בבישנות ועל שאלותי ‏ הסקרניות ענית לקונית, אף לא במילה אחת מיותרת, תוך מאמץ להסתיר ‏ רגשותיך, בקיצור ולענין - מאד אופיני לך. חיבבתיך מאד, מיכאל, ואין מילים ‏ בפי לבטא את צערי. דמותך תשמר בקרבנו כתלמיד יקר וכצעיר מחונן, אשר ‏ שאף כפי שחונך - להקדיש את מיטב ימיו לעמו ולארצו ולא נסתייע בידו". ‏ אהב את הארץ ונופיה מילדות. שאיפתו הייתה להתערות בבעיות המדינה ‏ בכלל וביטחונה בפרט ובכל דרך חייו צעד לקראת מטרה זו. בטחון המדינה ‏ הייתה לגבי דידו הבעיה בהא הידיעה של מדינת ישראל ולכן גם הלך בדרך ‏ שבה בחר בצה"ל, השירות בצנחנים.‏ באוגוסט 1969 גויס לצה"ל, לאחר שסיים את הפנימיה, והתנדב לשרת בחיל ‏ הצנחנים. השתתף במבצעים קשים בתעלה ובקרבות העזים בעמק בית שאן ,‏ ביום י"א בחשוון, תשל"א, (10.11.1970) מת מפצעיו, שנפצע יומיים קודם לכן ‏ בעת מילוי תפקידו.‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.‏ מפקדו כתב להוריו מכתב תנחומים, ובו ציין את מיכאל, על היותו גאה כצנחן ‏ ועל שרתו את ארצו כלוחם. "תמיד התבלט כחייל השואף לשלמות בתחום ‏ הביצוע, הן באימונים והן בפעילות מבצעית של ממש. למרות שלא הסכים ‏ בכל ליבו לגינוני הטקס הצבאיים, לא ראינוהו מעולם לבוש שלא כהלכה, או ‏ מזלזל בפקודות שאינן מבצעיות ברצוני שתדעו כי מיכאל היה החייל הטוב ‏ בכיתתו ונמנה עם החיילים המצטיינים במחלקתו. כולנו ניבאנו לו עתיד גדול ‏ והצלחה מלאה בתפקידי פיקוד ביחידתו, - - - יודע אני כי מלים לא תנחמנה ‏ אתכם ולא תשבנה את האבידה, אך זכרו כי כרתתם ברית-דמים עם צה"ל ועם ‏ הצנחנים וזכרו של מיכאל לא ימוש מליבנו לעולם".‏ ברקול (קופלמן) מיכאל ("מיקי") , יהי זכרו ברוך.‏