ארז לב

בן אסתר ואסף, מבני ההתיישבות העובדת, נולד ביום כ"ח בטבת תש"ך ‏ ‏(28.1.1960) בניר-בנים. ארז היה הילד השני במשפחה: לפניו נולדה בת ואחריו ‏ נולדו עוד שתי בנות. כשנולד ארז, חשב אביו על בן במונחים של "חברמן" ‏ קשוח, לא מפונק, בן שימשיך ויישא את שם המשפחה. ואכן, היה בארז צירוף ‏ של כוח ומרץ בלתי נדלה, והייתה בו העזה רבה. בהיותו בן 3 שנים, כבר רכב ‏ על אופניים בעלי שני גלגלים, ועם "הרכב הפרטי" שלו היה מגיע לגנון. הדבר ‏ היה למורת רוחה של הגננת, שלא רצתה כי יסתובב על האופניים בשעה ‏ שהוא נמצא בהשגחתה. ארז פתר את הבעיה כשסידר לעצמו "רשות חנייה" ‏ ליד הג'יפ של עודד (שכן שגר ליד הגנון). כשהיה ארז בן 16 שנים, הוא רצה ‏ לרכוש לעצמו אופנוע כדי לטייל ברחבי הארץ. לאחר דיון משפחתי הסכים ‏ ארז שהאופנוע הוא כלי מסוכן, ובמקומו קיבל טרקטור חדש ומהיר.‏ בכיתה א' למד ארז בבית-הספר של המושב, בניר-בנים. אחר-כך הוא המשיך ‏ ללמוד בבית-הספר האזורי "מבואות" בבאר-טוביה, וסיים את לימודיו בבית-‏ הספר התיכון האזורי באר-טוביה. בדרכו שלו, עם הרבה פעילות חברתית ‏ ומשחקי ספורט, עם הרבה טיולים ברחבי הארץ "הוציא" ארז תעודת בגרות, ‏ ובכבוד.‏ במשך כל תקופת ילדותו בלט ארז בביטחון העצמי המיוחד לו. לא היו לו כל ‏ בעיות ליצור לעצמו תדמית גברית. בפורים, כשכל הבנים העדיפו להתחפש ‏ לדמות הקאובוי, בחר ארז להתחפש ל"ליידי מן המאה ה18-". הוא היה גם ‏ מהבנים המעטים שהצטרפו לשיעורי בלט בקבוצה שהיו בה רק בנות.‏ כל מי שהכיר את ארז טען, שהביטחון שארז הקרין נבע מאווירת הבית שבה ‏ גדל, במשפחה ששורשיה בתל-יוסף מצד האם ובכפר-ויתקין מצד האב. מן ‏ השורשים האלה צמח וגדל והיה לארז בארזי הלבנון.‏ היו לו לארז דעות מגובשות על אהבת הארץ ואהבת המשפחה. את אהבת ‏ הארץ הוא רכש ברגליו, בטיולים הרבים שטייל ברחבי הארץ. עם זאת, ידע ‏ ארז גם את אהבת העבודה בארץ. בעונות הפרי הבוערות הוא היה נרתם לצד ‏ הוריו ואחיותיו לעבודות הקטיף והאריזה, ולא פעם היה מוכן "לברוח" מן ‏ הלימודים למטרה זאת.‏ ארז לא דיבר על ערכים, הוא חי לפיהם. רק פעם אחת הוא ציין את הערכים ‏ שהנחילו לו הוריו. בהיותו בקורס קצינים, נבחר ארז עם קבוצת צוערים ‏ להקלטה שנעשתה בהנחיית חנה זמר. וכך אמר ארז באותה הקלטה: לפני ‏ שהגעתי לצבא חונכתי קודם כל על-ידי ההורים שלי. הם הקנו לי ערכים שהם ‏ מאמינים בהם ואני קיבלתי מה שקיבלתי... אפילו העובדה שבצה"ל הלכתי ‏ לקורס קצינים ושאני רואה עצמי מחויב לתרום - זה החינוך של אבי ואמי".‏ כשהיה ארז בן שש שנים, בהיותו בחופשה אצל המשפחה בתל-יוסף, קיבל ‏ כדור נגד כאב ראש. לאחר כ10- דקות איבד את ההכרה וכשהגיעו אתו לבית-‏ החולים אמר הרופא: "הגעתם ממש בדקה האחרונה". התברר שארז רגיש ‏ לתרופות ואינו יכול לקבל אותן. מאז ידעו כל הסובבים אותו, בני משפחה ‏ וחברים, כיצד יש לנהוג במצב חירום עם ארז, אבל הוא עצמו לא היה מוכן ‏ להתחשב במגבלה הזאת.‏ לימים, כשהתברר שגם אחותו רגישה לתרופות, היה ארז יושב לידה ובשקט ‏ מדריך אותה כיצד להתנהג כדי להשתחרר מכאבים.‏ כשהגיע מועד גיוסו של ארז לצה"ל, התנדב ליחידה מיוחדת. הוא עבר תקופה ‏ קשה של אימונים מרוכזים וקשים, אבל רצה להיות "ראשון בכול". לפעמים ‏ זה היה יכול ליצור רושם של "קופץ בראש", אבל את האמת ראו בשעת ביצוע ‏ המשימות. ואמנם, בשעה שארז "נחלץ לעזרת חבר" הוא "אכל אותה" והועף ‏ מן היחידה.‏ לאחר שעזב את היחידה, עבר ארז לגדוד צנחנים. בחיל זה הוא עבר קורס ‏ מ"כים, וכאשר הציעו לו ללכת מייד לקורס קצינים סירב ונמק את סירובו ‏ במילים אלו: "בשביל להיות קצין טוב עלי לעבור קודם את הפיקוד על ‏ הכיתה".‏ בקורס הקצינים זוכרים את ארז שהתבלטו בו התכונות החייליות. הוא הצטיין ‏ בניווטים, וכולם ידעו שאם משהו ישתבש בתרגילים, טוב שארז יהיה בשטח. ‏ ארז סיים את קורס הקצינים כמעט כחניך מצטיין, בציון כללי א"ב, וחזר לגדוד ‏ של הצנחנים.‏ בשל התכונות שבלטו בארז בקורס הקצינים, הועידו אותו מפקדיו לתפקיד ‏ מ"פ. לשם כך הציעו לו לקבל על עצמו תפקיד קמב"ץ, אשר יכשיר אותו לצד ‏ הארגוני של התפקיד. ארז מילא תפקיד זה ב"חוות השומר". כאן הוא הכיר את ‏ בני הארץ האחרים - חיילים חסרי חינוך, שלא ידעו אפילו קרוא וכתוב, ‏ בחורים שאלמלא הגיעו למסגרת הצבאית, היו נשארים בשולי החברה.‏ בסופו של דבר, ראה ארז בתפקיד שהוטל עליו מעין שליחות. בתפקידו ‏ כקמב"ץ לא היה לו קשר אישי עם החניכים עצמם, ואולם לארז היה קשה ‏ להישאר אדיש מול הסיפורים האישיים של החניכים. הוא רצה לעזור להם, ‏ וחיפש כל מיני דרכים כדי להגיע אל המטרה האחת והיחידה - הצלחת החניך, ‏ ולא היה מאושר ממנו כאשר חניך עבר את המבחנים בהצלחה. בתום התקופה ‏ ב"חוות שומר" חזר ארז לגדוד הצנחנים בתפקיד סגן מ"פ. מלחמת שלום ‏ הגליל החלה בשביל ארז ביום שישי בשעות הערב, כשקיבל הודעה שעליו ‏ להתייצב בבסיס בהקדם, ולהזעיק את כל חייליו שיצאו לחופשת שבת.‏ ביום ראשון בבוקר, נכנס ארז עם היחידה שלו לתוך שטח לבנון. מטרתם ‏ הייתה לתפוס את הגשרים שעל הנחלים כדי למנוע בריחת מחבלים צפונה. ‏ כשהגיע הכוח של ארז כ300- מטרים לפני גשר קסמיה, נפתחה עליהם אש ‏ תופת ממערב של מחבלים. ארז, שעמד כמו כל מפקד נגמ"ש כשמחצית גופו ‏ בחוץ, נפגע משני כדורים. האחד פגע בידו וריסק אותה והאחר שפגע בחזה ‏ וחדר ישירות ללב וגרם למותו.‏ ביום ראשון, ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982), נפל ארז בקרב והובא למנוחת ‏ עולמים בבית-העלמין שבמושב ניר-בנים. הוא השאיר אחריו הורים ושלוש ‏ אחיות.‏ בספר שהוציאה לאור המשפחה לזכרו, כותבת עליו מנהלת בית-הספר התיכון, ‏ דר' טליה רחמילוביץ, במילים אלו: "ארז היה בן הארץ הזאת. שורשיו ‏ באדמתה וממנה שאב את עוצמתו. כשגדל, והיה לנער חסון ונועז, החזיר לה ‏ לא רק כגמולה אלא הרבה יותר מזה. ... אשרי הארץ שאלו בניה. ואוי לה - ‏ כשהיא מאבדת אותם". ‏ לאחר מותו ביקשה המשפחה להנציח את זכרו בדרך שתהלום את דמותו. ‏ הוקמה "קרן על-שם ארז לב ז"ל", שמטרתה להשריש את בני המשפחה בארץ, ‏ קרן שכולה קודש לבניית בתים על אדמת ארץ-ישראל.‏ ארז לב, יהי זכרו ברוך.‏