ירמיהו ברדנוב

בן שמעון ומרים. נולד ביום ז' במרחשון תרצ"ד (26.10.1933) בירושלים. ‏ חמש שנים למד בבית-הספר "תחכמוני" בירושלים ולאחר מכן המשיך ‏ בבית-הספר החקלאי על-שם מאיר שפיה וסיים את לימודיו בו. נטה לדברי ‏ ספרות ושלח ידו בכתיבת דברי-שיר. אהב את האדמה, את הצומח ואת ‏ האדם, למען אלה היה מוכן להקריב הכל. לא אחת אמר לאמו: "אני משרת ‏ את אם האמהות - המולדת. אשרי מי שמת למענה!". לא עברו ימים רבים ‏ אחרי שובו הביתה מבית-הספר החקלאי כשגילה לאמו את תכניתו לצאת ‏ לקיבוץ - ואז יצא לנירים, בו ראה את ביתו. הוא האמין שיש להחזיק ‏ בנקודה זו, כי "החלוציות אומרת שיש להיאחז בשטחים חדשים".‏ כעבור כמה זמן עזב את נירים, בה עבד כרפתן, ויצא לצבא - לחיל ‏ הצנחנים. לבסוף הגיע לדרגת סגן והיה קצין-החבלה בחטיבתו. השתתף ‏ בפעולות תגמול שונות, כגון קרב כונתילה, הקרב באיזור ניצנה, הקרב על ‏ הכנרת, קרב חוסאן. היה חייל למופת וגילה אומץ-לב מופלא. כקצין ‏ השפיע על פקודיו לטיפוח היחסים בין אדם לחברו, בהבינו לנפשם - ובשל ‏ כך אהבוהו.‏ ביום ו' במרחשון תשי"ז (11.10.1956) נפל בקרב בסביבות קלקיליה. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות שעל הר הרצל בירושלים. בספר "ירמי מן ‏ הצנחנים" מובאים דברים לזכרו ועליו מפי אחים ורעים לנשק ואף סיפור-‏ חיו הכתוב בידי אמו. בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים", ‏ הועלה זכרו.‏ ברדנוב ירמיהו ("ירמי"), יהי זכרו ברוך.‏