תאריך לידה:
19 בפברואר 1958
תאריך נפילה:
10 במאי 1977
תקופת נפילה:
עד מלחמת שלום הגליל
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 890
קורות חיים:
בן אוריון ותמר. נולד ביום כ"ט בשבט תשי"ח (19.2.1958) בחדרה. הוא למד
בבית-הספר היסודי 'אחד העם' ובבית-הספר היסודי 'צפרירים' שבמקום. את
לימודיו התיכוניים החליט לעשות בבית-הספר לקציני-ים בעכו. על דרכו
בבית-הספר הזה כתב מדריכו להוריו לאחר מותו: "חלפו שנים-מספר מאז
נפרדתי מרועי, אך טרם סר העצב מלבי על נפילתו. שיכלתי חניכים וחברים.
את כולם אהבתי, אך אהבתי לרועי הייתה מיוחדת-במינה. נרקמו בינינו
יחסים מיוחדים. רועי ראה בי אח בוגר, ואני ראיתי בו אח צעיר ואהוב... הוא
היה מנהיג בתוך כיתתו ועשה את מלאכתו בשקט ובלי שויץ. מדריכים ומורים
מקרב הסגל בפנימייה אהבו אותו בזכות חנו המיוחד ובפשטות הליכותיו. הוא
ידע להיות שובב מתוק אך ידע גם להיות רציני, ליטול אחריות ולבצע דברים
ברצינות. שאיפתו הייתה להיות איש-ים, ואני האמנתי כי באחד הימים יעמוד
על גשר-הפיקוד ויפקד על ספינה. אהבת הוריו וחום משפחתו חסרו לו עד-
מאוד - בתום השנה השנייה עזב רועי את בית-הספר וחזר לבית הוריו.
ביום מותו באתי לביתו וראיתי היכן צמח וגדל אילן מופלא זה: בית חם,
מדשאות מוריקות, עצים עבי-גזע ועשירי-צמרות, בית שידע לגבור על האסון
הנורא באיפוק, בפשטות ובגבורה. ראיתי את אווירת הרעות האמיצה שאפפה
את הבית ורק לאחר-מכן יכולתי להבין ממה התנתק רועי בבואו לפנימייה ומה
האיץ בו לשוב הביתה. הייתה לי הזכות המיוחדת להדריך ולחנך אותו שנה
אחת בלבד, אך הייתה זו שנה טובה, מלאת חדווה. בלוריתו ושערותיו
המשתפלות בצדי ראשו, גבותיו המשורטטות, חיוכו המקסים, עיניו החכמות
והמדברות ניבטים אלי מהתמונה שלו מבית-הספר. אהבתי לרועי הייתה
גדולה ומיוחדת, ובהיזכרי בו עיני לחות. להורים, שיכלתם בן, ואני - אח צעיר
שכה אהבתי."
לאחר שעזב את בית-הספר לקציני-ים עבר רועי למדרשת רופין, ושם למד
לימודים הומניים והשתלם בלימוד החינוך הגופני.
רועי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1976 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר
הטירונות עבר קורס-צניחה ולאחר-מכן השלים קורס-חבלה. על משך-שירותו
כצנחן כתב אחד מחבריו ליחידה: "רועי ואני גויסנו יחד. עוד ביום הראשון,
בבסיס-הקליטה-והמיון, סיפר לי על רצונו העז להיות צנחן. ייתכן שבגללו אני
היום צנחן וגאה בכך. לרועי היו חולשות כמו לכל אחד מאתנו, הוא היה
'חרפן', פשוט אהב לישון הרבה. אך מצד אחר היה נוקשה, גאה ומלא מרץ;
אהב את האימונים הקשים, ורצה לבצע הכול ברמה גבוהה, שנא להיות מובס;
הוא היה עקשן ומוכן להילחם עד הסוף למען צדקתו. היה בעל מרץ שופע,
אהב לשמוח, לרקוד ולצחוק."
רועי נפל - ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977), בעת מילוי תפקידו. הובא
למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו הורים, שני אחים
ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי.
במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אתם שייכים למשפחת-הצנחנים
המפוארת, אשר הקריבה קורבנות רבים על מזבח ביטחון העם והמדינה. אני
מקווה, שבזכות בנכם ואחיו הצנחנים לא נדע עוד מלחמה. חיילי היחידה
ומפקדיה ימשיכו ללכת בדרך שהתווה לנו רועי, דרך ההתנדבות, האומץ
וההקרבה."
רועי מילנר, יהי זכרו ברוך.