אייל איס

בשנת 1973 במהלך מלחמת יום כיפור, בהיותי במערך הצנחנים בדרום, היתה ‏ אישתי רונית בהריון מתקדם עם אייל. ‏ עם גמר המלחמה נולד אייל ב - 20.3.1974.‏ כתינוק היה אייל מקסים, יפה, חייכן ויותר מכל אהב לישון. כבר בהיותו בגן ‏ ניכרה בו התבונה של מנהיג, כשהוא תמיד במרכז העניינים ומוביל במשחק ‏ ובכל מעשה שובב של הילדים שהיו סביבו. גם בבית-הספר היה תמיד במרכז ‏ העיניינים, כולם ידעו שהוא משהו מיוחד, היה בו מין קסם שכבש את כולם. ‏ תמיד השקיע והשיג את הטוב ביותר בכל דבר שרצה ועשה.‏ מעטים מאד בגילו השיגו את מה שהצליח להשיג, הייתה לו מוטיבציה שלא ‏ נגמרת, אייל עבד, למד ושילב בצורה כה קסומה חיים של צעיר ובוגר כאחד. ‏ בוגר בעבודתו, החל לעבוד מגיל צעיר על מנת לממן רצונותיו.‏ כצעיר כמו כל בני גילו לא ויתר על לצאת לבלות ולהנות מכל דבר.‏ תמיד היה לו זמן לכלם, לחברים, שכנים, משפחה ובנות.‏ אייל היה כובש לבבות. היה בו מין קסם מיוחד, משהו שיש רק ליחידים, ‏ המבט הכובש, המרץ, הכריזמה. תמיד היה בשביל כולם, תמיד שמר על מצב ‏ רוח מרומם, גם כשהמצב לא היה כל כך טוב הקפיד להצחיק ולהנות מהחיים.‏ זו האווירה שהיית סופג בחברתו - שמחה ואושר תמידי.‏ בתור חייל רצה להצליח מאוד והשקיע את מירב מרצו בכדי להשיג את ‏ מבוקשו. ולראיה דברי מפקדיו וחייליו על פועלו בצבא: אייל היה מפקד וחבר ‏ אמיץ, צנוע, שקט, איכפתי ודואג לחיייליו.‏ אייל התגייס באוגוסט לגדוד צפע, שם סיים מסלול בהצלחה. אייל יצא לקורס ‏ סמלים ושובץ כמפקד כיתה בפלוגת מרץ 1994. שם חינך את חבריו בדרכו ‏ שלו, בשקט ובצניעות, בעודו משמש מופת לחייליו ודואג להם דאגה אמיתית. ‏ כך נהג גם כסמל נמרץ באותה פלוגה.‏ אייל נהרג בתאונת דרכים בדרכו מוינגייט כשהוא רכוב על אופנוע ‏ ביום 19.7.1995.‏ איס אייל, יהי זכרו ברוך.‏