אשר אלימלך

בן אניטה ושלום. נולד ביום כ"ה באדר ב' תש"ל (2.4.1970) בראשון לציון. ‏ בהיותו בן חמש שכל את אביו בתאונת עבודה. אבדה זו השפיעה עליו רבות ‏ בשנותיו הבאות. אשר למד בבית-הספר היסודי 'ויתקין' בעירו, ומשם עבר ‏ לבית-הספר 'אורט' בתל נוף והשתלם במכונאות מטוסים. רע וחבר לכול היה ‏ אשר, וכדברי מורו בתל נוף, "רגיש לפרט, קשר את אישיותו בלבבות רבים, ‏ ואלה מצאו אצלו אוזן קשבת ולב מבין. ברוח התנדבותו הדביק את חברי ‏ כיתתו, שימש דוגמה והחדיר בם מוטיבציה."‏ רוח ההתנדבות של אשר המריצה אותו לפעול עוד בשני תחומים עיקריים: ‏ האחד - בתחום חיי החברה בבית-הספר היסודי, שם עמד בראש מועצת ‏ התלמידים; והאחר - בארגון מתנדבי הכבאים בעירו, שבו פעל בדרגת 'סמל ‏ מתנדב' ואחראי על יחידת המתנדבים. על פעולותיו אלה ועל אחרות למען ‏ הקהילה הוענקה לו ביום 29 באוקטובר 1984 תעודת הוקרה מטעם עיריית ‏ ראשון לציון.‏ בסוף שנת 1987 התגייס אשר לצה"ל ושירת בחיל הצנחנים. כדברי מפקדו: ‏ אשר התגלה כחייל מסור, המבצע כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות... לא ‏ הסתפק רק בביצוע משימותיו, כפי שנדרש על-ידי מפקדיו, אלא הפגין רוח ‏ התנדבות ונכונות לבצע מעל ומעבר."‏ אשר לא הספיק למלא משימות אלה זמן רב: שבעה חודשים לאחר גיוסו, ‏ ביום ה' באב תשמ"ח (19.7.19889) נפל בעת מילוי תפקידו, כאשר נפגע ‏ בתאונת-דרכים בעת שהרכב שבו נסע עלה באש, והוא - שבמשך שנים לחם ‏ באש במסגרת הכבאים בעירו - דווקא בה מצא את מותו. הובא למנוחות ‏ בבית-העלמין הצבאי בעירו ראשון לציון. הניח אם ושתי אחיות - שלומית ‏ ולינדה.‏ משפחתו הוציאה חוברת לזכרו, ובה קורות-חייו רשימות של בני משפחתו, ‏ דברי חבריו ומוריו, ותעודות ההערכה שקיבל. מובאים שם, בין השאר, דברי ‏ מפקדו הישיר: "... חינכתם את אשר לאהבת הארץ, לאהבת המולדת, לכיבוד ‏ האדם. אשר הלך בדרך זו שבה חונך... על כך היו גאים."‏ אשר אלימלך, יהי זכרו ברוך.‏