שי - אבשלום ארבלי

תאריך לידה:
12 בינואר 1970
תאריך נפילה:
14 בנובמבר 1991
דרגה:
סגן
שנת נפילה:
1991
תקופת נפילה:
היציאה מלבנון, האינתפאדה ועד היום
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 202
מקום קבורה:
באר-שבע
קורות חיים:
בן יעל ופנחס. נולד ביום ה' בשבט תש"ל (12.1.1970) באשקלון. בצעירותו עבר ‏ עם משפחתו לבאר שבע. משפחתו המורחבת תרמה רבות להתיישבות, ‏ לביטחון ולקליטת עלייה. ילד עיקש, עם חיוך כובש היה שי. בהיותו בן שלוש ‏ שנים בלבד, הרכיב דגמים מורכבים על-ידי קריאת תכניות בנייה. בגיל ארבע, ‏ נהג להחליף ספרים בספרייה ולקרוא בהם לאחות הקטנה ולילדי הגן. בשנים ‏ אלו החל לנגן באורגן ולפרוט על פסנתר. את ימי שהותו בגן החליף עד מהרה ‏ וקפץ לכיתה א'. שי היה בעל נפש רגישה ופיוטית, ערני ליופי, ובעל חושים ‏ מפותחים. בגן אמרו עליו, "ילד חכם, עם עיניים יוקדות הרוצות לדעת עוד ‏ ועוד". הוא אהב לרשום ולצייר, וכל פיסת נייר שנקרתה בדרכו זכתה בציוריו. ‏ את לימודיו בכיתות היסוד עבר בבית-הספר 'מעיין' בבאר שבע, והמשיך ‏ לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה ובפנימייה הצבאית. הוא זכה שם בתארים ‏ נוספים -"הומניסט, אינטלקטואל ואציל נפש". בשנים אלו עסק בשעות הפנאי ‏ בספורט, בג'ודו ובריצות למרחקים שבהן זכה להישגים יפים. בשנת 1984 זכה ‏ במקום השלישי באליפות הארץ בג'ודו לנערים. הוא השתתף במרתון תל ‏ אביב, בהקפת התבור ובמרוץ של אוניברסיטת חיפה. בשנת 1987 זכה במקום ‏ הראשון במרוץ השנתי המסורתי של להבים, מקום מגוריו. שי היה נער בעל ‏ עקרונות. הוא בחר ללמוד בפנימייה הצבאית, וייעד עצמו לשירות ממושך ‏ בצבא.‏ ‏"אנשים כמוני," אמר, "צריכים לתרום למדינה." נאמנות לערכים, חברות ‏ ורגישות לאדם ולטבע, היו מושגי מפתח בחייו. את ציוריו המתוכננים ניתן ‏ למצוא על חולצות המחזור, וכן בספר המחזור בסיום הלימודים.‏ באמצע נובמבר 1987 גויס שי לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. הוא עבר את ‏ כל המסלול הקשה, וכשהוצע לו זימון ישר לקורס קצינים טען "אם אני צריך ‏ לפקד על חיילים, אני צריך לחוש מה עובר עליהם, וזאת ארגיש רק אם אעבור ‏ בעצמי את כל השלבים." ובאמת לאחר תקופה ממושכת יצא לקורס קצינים, ‏ וחזר לחטיבה. כשהגיע בפעם הראשונה במסגרת תפקידיו לגבול הצפון אמר: ‏ ‏"רק מי שרואה את יישובינו מנקודת ראות זו, מבין איזו חשיבות יש לשירותו ‏ כאן, ואיזו אחריות מוטלת עליו."‏ שי שילב קשיחות עם יכולת להקשיב, להבין והרבה אמון הדדי. לאורך כל ‏ הדרך אהב את חייליו והיה גאה בם. בשנים אלו, עקב פעילותו הצבאית ו"מרד ‏ ההתבגרות", נטש את הנגינה אך בכל הזדמנות, ובעיקר ברגעים שבהם שהה ‏ עם עצמו, בחדרו או במקלחת, ניתן היה לשמוע את שירתו, שבאמצעותה נתן ‏ ביטוי לאהבתו למוסיקה. גם בתקופות של לחימה ואימונים המשיך לצייר ‏ ולאייר, גם על גבי מחברת פקודות של הפלוגה ועל דפי נייר שונים שנאספו ‏ לאחר-מכן.‏ שלוש פעמים נפצע שי במהלך שירותו הצבאי. בשנת 1988 נפגע בפעילות ‏ בט"ש-אינתיפאדה בטובס. בשנת 1991 נפצע בבקעת הירדן בהיתקלות עם ‏ מחבל, וביוני 1991 נפצע במוצב בלבנון בהיתקלות עם חוליים מחבלים. חבריו ‏ בצבא מתארים אותו כ"איש צבא, קצין מבריק, מפקד נערץ, אדם בעל שיעור ‏ קומה, אופי של ברזל, וחבר נהדר".‏ ביום ח' בכסלו תשכ"ב (14.11.1991) נפל בעת מילוי תפקידו. שי נהרג בתאונת-‏ דרכים בכביש בקעת הירדן, שעה שביצע משימתו. הוא הובא לקבורה בבית-‏ העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות - חן ופז. ‏ פקודיו וחבריו לנשק נפרדו משי ליד קברו: "היית לנו מורה ומחנך בעת ‏ ובעונה אחת, הראית לנו מה היא דמותו של מפקד..."‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בפרק הזמן ‏ ששירתנו יחד, במחיצתו של שי, למדנו להכיר את אשר הולדתם, גידלתם ‏ וחינכתם. את נחישותו הרבה כקצין בעל שיעור קומה, את אומץ לבו, את ‏ מסירותו הרבה לחטיבה, לפלוגה ולגדוד. את אהבתו הגדולה לחייליו, ודאגה ‏ לרווחתם. על כל אלה, ועל הרבה אחרים, מצאנו את שי לפני מספר חודשים ‏ כראוי לפקד ולחנך פלוגת צנחנים, אך המוות גזל אותו מאתנו. כואב ודואב, ‏ נזכור אותו לעד." תעודת הוקרה וכבוד חתומה בידי ראש אכ"א נשלחה ‏ למשפחתו. מאז נפילתו נקרא המרוץ השנתי המסורתי בלהבים על-שמו ‏ ולזכרו של סגן שי ארבלי. 22 עצים ניטעו בהרי ירושלים לזכרו.‏ טירוני פלוגת צנחנים אימצו את אחד הסמלים המשורבטים של שי, והפכו ‏ אותו לסמל הפלוגה. הסמל הונצח על חולצות סיום הטירונות ועל שער ‏ הפלוגה.‏ שי (אבשלום) ארבלי, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 5הדלק נר