מרקו - מאיר ברנשטיין

בן פרידה ואדוארד. נולד ביום כ"ה בסיוון תשכ"ז (3.7.1967) בעיר קאונוס ‏ בליטא (ברית-המועצות לשעבר). כבר בהיותו בגן-הילדים גילה כישרונות ‏ מוסיקליים והמחנכות המליצו להעניק לו חינוך מוסיקלי. בשנת 1974 החל ‏ מרקו ללמוד בבית-ספר יסודי ובמקביל למד מוסיקה. אך יותר מכל אהב ‏ ספורט, בייחוד היאבקות, אגרוף, קארטה ושחייה. בסופו של דבר גברה אהבת ‏ הספורט על אהבת המוסיקה ומרקו ויתר על המשך חינוכו המוסיקלי. בבית-‏ הספר היה מרקו אהוב על חבריו התלמידים וגילה סימני מנהיגות מובהקים. ‏ בהיותו ילד חזק ואמיץ יצא תמיד להגנת התלמידים היהודיים מפני ‏ התנכלויות חבריהם הלא-יהודים. בשנת 1972, כששמע על רצח הספורטאים ‏ היהודים באולימפיאדת מינכן, נשבע לנקום ברוצחים כשיגדל (הוא היה אז בן ‏ חמש). כעבור זמן-מה דרש שימולו אותו כדי שיהיה 'יהודי אמיתי'. זמן קצר ‏ לפני עלותו לארץ הציע לו שכנו, קצין סובייטי שעמד על סגולותיו, ללמוד ‏ בבית-ספר לקצינים בצבא הסובייטי. תשובתו של מרקו הייתה: "תודה, אני ‏ אסע לישראל ואהיה קצין בצה"ל".‏ מרקו עלה ארצה עם הוריו ב1980-, בהיותו בן שלוש-עשרה. אביו סיפר, כי רק ‏ בזכות בנו הצעיר לא נשארה המשפחה בווינה, בדרכה לארץ, כפי שנהגו ‏ באותה התקופה מרבית העולים מברית-המועצות. המשפחה השתקעה בנהריה ‏ והאב מצא עבודה כפועל במפעל של תע"ש. מרקו סיים את לימודיו בבית-‏ הספר המקיף העירוני בשיתוף רשת 'עמל', במגמת מכניקה. מאיר (או מרקו ‏ כפי שכונה בפי כול) היה ספורטאי מצטיין, ובמסגרת אגודתו, 'כפפות הזהב', ‏ זכה באליפות ישראל לנוער באגרוף. הוא שיחק גם כדורגל וטניס. עסק ‏ בשחייה ובגלישה, ושנתיים למד נגינה בפסנתר. מרקו היה חביב הנוער ‏ בנהריה ומגיל צעיר גילה רצון חזק ותכונות של מנהיגות.‏ כיאה לספורטאי מובהק, השתתף מרקו לפני גיוסו בחוג קדם-צבאי לשיפור ‏ כושר וסיימו בהצטיינות. הוא התגייס לצה"ל באוגוסט 1986 ונמצא כשיר ‏ לשרת בחטיבת הצנחנים. מרקו עבר מסלול אימונים של צנחנים וסיים ‏ בהצלחה קורס מכ"ים. בתום הקורס הועלה לדרגת סמל ושובץ בפלוגה ‏ המסייעת, פלוגת סמלים נבחרת. בתקופת שירותו בעזה עבר חוויה קשה ‏ כאשר מחבל חמוש בגרזן הגיח לעברו מאחת הסמטאות והתנפל עליו. מרקו ‏ הספורטאי נאבק עמו וחיש מהר גבר עליו. בעקבות תקרית זו קיבלו ראש ‏ הממשלה דאז, יצחק שמיר, לשיחה אישית. ‏ ביום י"ז באייר תשמ"ח (4.5.1988) נפל בקרב בלבנון, בעת שיחידתו יצאה ‏ לפשיטה על בסיס מחבלים בכפר מיידון שבשולי אזור הביטחון בגבול לבנון. ‏ הייתה זו פעולה משולבת רבת היקף, שבה השתתפו מלבד כוחות חיל-הרגלים ‏ גם תותחנים, יחידות שריון, הנדסה וחיל-אוויר. הצנחנים ביצעו פעולת טיהור ‏ מעולה בכפר, אחרי מסע התקרבות שקט ליעד. בהיתקלות הראשונה עם ‏ מחבלי החיזבאללה בכניסה לכפר נפגע מרקו בראשו מכדור אויב ונהרג, בעודו ‏ מחפה על חבריו המסתערים. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר ‏ אחריו הורים ואח - יורי.‏ בדברי ההספד על קברו ציין מפקדו, כי מרקו שאף להגיע לקורס קצינים ‏ והצטיין ברצינות גישתו ובמסירותו לחבריו וליחידה. בהלווייתו השתתפו ‏ אלופי הצפון והמרכז. ראש עיריית נהריה דאז (ששיכל בעצמו את בנו בקרב ‏ בלבנון) ציין, כי "מרקו וחבריו הם דוגמה שאפשר להתפאר בה". אחיו של ‏ מרקו, יורי, איש שריון שנפצע במבצע שלום הגליל והגיע ללוויה מארצות-‏ הברית, אמר על קברו: "אחי, אני גאה בך". במכתב התנחומים למשפחה כתב ‏ שר הביטחון יצחק רבין כי מרקו "היה חייל מצוין. התנדב לכל משימה ואהוב ‏ על כל מי שהכירו".‏ לאחר מותו נטע ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא עץ לזכרו ביער של הקרן ‏ הקיימת.‏ מרקו (מאיר) ברנשטיין, יהי זכרו ברוך.‏