יבגני גלרמן

היכרות קצרה וזיכרון מתמשך – לזכרו של יבגני גלרמן ז"ל היכרותי הישירה עם יבגני ארכה לצערי זמן קצר של מספר חודשים בלבד. עם השנים ובמבט לאחור הבנתי שמכל אחד מהמפגשים הקצרים בינינו, אפשר ללמוד המון על אופיו ותכונותיו של יבגני. במהלך כל השנים בהם עטפתי ונעטפתי ע"י משפחת גלרמן, למדתי להכיר צדדים נוספים של יבגני בעזרת הסיפורים והזיכרונות להם נחשפתי. יבגני התגייס כשנה לפני, כך שההיכרות הראשונה שלנו התקיימה במסגרת תעסוקה מבצעית בלבנון של הפלוגה הבוגרת בגדוד – הפלחו"ד. עוד באימון שלפני מעברי לפלחו"ד שמעתי שיש אחד כזה שקוראים לו יבגני בעיקר משמיעת הצעקות של "הוותיקים" מעבר לאוהל... המפגש הראשון פנים מול פנים זכור לי מהמוצב בטייבה בלבנון. יבגני הגיע מחופשה בביתו ודרכנו הצטלבו במרכז המוצב בשיחת חולין עם החברים לפלוגה. יבגני לפי שזכור לי נשען על איזה קיר ולא ממש היה דומיננטי במהלך השיחה. אך ברגע מסוים, הוא הזדקף ושאל אותי אם אני חובש, וכשעניתי שכן, הביע פליאה על כך שעדיין לא קיבלתי נשק מקוצר כפי שנהוג עם חובשים. גם כשהסברתי שאני חייל חדש בפלוגה ושבטח יחליפו לי בהמשך, יבגני לא הירפה ועמד על כך שצריך לדאוג לי מיד כי אני חובש ושמגיע לי לפני כולם... לימים התברר לי שהמפגש הקצר והפשוט הזה עם יבגני ייצג חלק מאישיותו המיוחדת. השקט, הצניעות וחוכמת החיים נתנו חותמם מבחינתי כבר אז. המפגש הבא שלי עם יבגני היה כבר בשטח, במשימה מבצעית שקיבלנו, לגבות מוצב קדמי של צד"ל. זכור לי שבדיוק כשעזבנו את המקום החלה התקפה מאסיבית של ירי לעבר המוצב. יבגני מבלי לחשוב פעמים קפץ מהנגמ"ש והחל לרוץ בחזרה לעבר המוצב של אנשי צד"ל על מנת לעזור. כשיבגני חזר לאחר כמה דקות פניו קרנו עם חיוך מאוזן לאוזן. מיד קפץ וסיפר לנו בהתלהבות לא אופיינית לו איך ירה וריסס לכל עבר ואיך עזר לצד"ל להדוף את ההתקפה. גם פה נחשפתי לתכונות מיוחדות מאוד של יבגני. האכפתיות, יכולת הנתינה, ההקרבה ללא תנאי והדבקות במשימה שקיבלה ביטוי כל כך מדויק ברגע זה. לאחר מספר ימים סופחתי למחלקה 1 כיוון שהם נותרו ללא חובשים הכשירים לצאת למערב. בתרגולות שקיימתי עם המחלקה נפגשתי שוב עם יבגני. בדקות שלפני יציאתנו למערב נתבקשנו לצבוע את הפנים לצורך הסוואה. "צבע" הפנים לצורך העניין הגיע משאריות הפחם מתנור הנפט שהיה בחדר התדריכים. זכור לי ויכוח בין יבגני לאריק המ"פ. יבגני ביקש לא למרוח את פניו בפחם עקב רגישות עור הפנים שלו. בסופו של דבר אריק התפשר ויבגני ממש שמח על כך. בדרכנו לנקודת מיקום המערב, נשמעו קולות צעידה בתחתית הוואדי. תוך כדי סריקת הוואדי, כוח התצפית יחד עם יבגני זיהה חוליית מחבלים והתקיל את כוח הסריקה בו אני נכחתי. במהלך חילופי האש יבגני נפגע. תוך זמן קצר הגעתי אליו והתחלתי בפעולות ההחייאה. זה כבר היה מפגש מסוג שונה. הפעם נדרשתי לטפל בפציעתו הקשה של יבגני. לצערי הפציעה הייתה קטלנית ומותו של יבגני נקבע בשטח לאחר כשלוש שעות של ניסיונות טיפול שלי והחברים מהפלוגה ולאחר מכן של כל הצוות הרפואי שהגיע מהגדוד. למרות היכרותנו הקצרה, יבגני בשבילי תמיד ייזכר כגיבור. ולאחר ששמעתי את סיפור חייו ואת התעקשותו ונחישותו לעלות לארץ עם המשפחה, לשרת בצנחנים ולתרום כמה שיותר מעצמו עבור המדינה, אני מרגיש גאה מאוד על הזכות שניתנה לי להכיר אפילו במעט את אישיותו של יבגני ועל הזכות הגדולה להיות חלק ממשפחת גלרמן היקרה שאיתה אמשיך להיות בקשר לתמיד.