ישראל ברים

בן אריה ז"ל וצפורה. נולד ביום י"ד בכסלו תשט"ו (9.12.1954) בתל-אביב. למד ‏ בבית-הספר היסודי "הר נבו" שבתל-אביב והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון ‏ שבכפר הירוק. טולי - כך כינו אותו בני-משפחתו - גדל בבית חם, הייתה לו ‏ ילדות מאושרת. בנערותו היה שובב גדול. לא אחת היה בא הביתה חבול ‏ ומוכה, ובגדים שלבש בבוקר היו לעתים קרועים לפנות-ערב. רגליו היו תמיד ‏ יחפות, והריצות אל הרופא, כדי שיאחה ויתפור חתכים, הפכו לדבר-שגרה. ‏ אכן, שובב גדול היה טולי, אך היה גם בעל לב חם ורגיש. כל עניין בעל ‏ חשיבות - היה אכפת לו. הוא היה חבר נאמן ומסור לחבריו הרבים שהיו ‏ נכנסים ויוצאים בביתו תמיד. את הוריו אהב אהבה רבה והיה קשור אליהם ‏ מאוד. תמיד נהג לחפות על מעשי-שובבותו בנשיקה חמה או בחיבוק שהעניק ‏ לאמו ובדברי-פיוס שהשמיע באוזני הוריו, והם סלחו לו עם משובותיו. בכל-‏ פעם שרצו לנזוף בו על מעשיו, היה מביא אותם לידי צחוק עד שהניחוהו ‏ לנפשו.‏ בעת לימודיו בבית-הספר היסודי היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". ‏ אהבתו לבעלי-חיים והתעניינותו בחקלאות הניעוהו לבקש מהוריו שישלחוהו ‏ ללמוד בבית-ספר חקלאי. ואכן, בגמר לימודיו בבית-הספר היסודי, נרשם ‏ ללימודים בכפר הירוק. לא היה קל להורים, ולא ברצון הסכימו שילדם יעזוב ‏ את הבית וילך ללמוד בתנאי פנימייה. אך טולי הצליח לשכנעם, שזו הדרך ‏ שהוא בחר בה וכי בית-הספר בכפר הירוק מתאים למבוקשו.‏ טולי אהב מאוד את הכפר הירוק וכל אשר בו. הוא השתלב יפה בחברת ‏ הנערים, והחיים בכפר עשוהו עצמאי, מבוגר ושונה מאותו ילד שובב שהיה ‏ בבית. היה פעיל גם בספורט, ובייחוד בכדורסל, והתעניין מאוד בכל הקשור ‏ בענף זה בארץ. בזמן לימודיו בכפר הירוק נפטר אביו מהתקף-לב - ומאורע זה ‏ גרם לו משבר רציני בלימודים. הוא התחבט בין שתי דרישות שתבעו החלטה: ‏ האחת - החיים בכפר הירוק והמשך הלימודים בקרב חבריו, והשנייה - החובה ‏ לשוב הביתה אל אמו שהתאלמנה ונותרה בגפה, מאחר שאחותו נישאה ‏ ועברה לגור במושב מרוחק. לבסוף הגיע לידי הכרעה, עזב את הכפר הירוק ‏ וחזר הביתה לגור עם אמא. את לימודיו המשיך בבית-ספר אקסטרני.‏ טולי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973. שמחתו לא ידעה גבול, כשהצליח ‏ להתקבל לחיל-הצנחנים. תמיד קיוה להיות צנחן ביחידה קרבית. אולם, לאחר ‏ הטירונות התחיל מאבק בבית עם אמו. האם, לאחר שנתאלמנה, הייתה ‏ בודדה ומלאת חרדות. היא כתבה מכתבים למפקדיו וביקשה לאפשר לו לשרת ‏ קרוב לבית. כל-זאת עשתה נגד רצונו. בסופו של דבר לא יכול עוד לעמוד ‏ בהפצרותיה והסכים לשינוי תפקידו. הוא המשיך לשרת בחיל-הצנחנים, אך ‏ תפקידו הוחלף לנהג. אט-אט למד לאהוב את הנהיגה ואת האנשים ששירת ‏ במחיצתם.‏ כנהג עם רכב צמוד יכול היה להיות בבית לעתים קרובות יותר ולהתראות עם ‏ אמו. והנה דומה היה, שהכול בא על מקומו בשלום - אך לא לאורך ימים. ‏ באחת מנסיעותיו במסגרת תפקידו היה קרבן לתאונת-דרכים. ביום 31.7.1974 ‏ נפצע פצעי-מוות, וכעבור ארבעה ימים נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-‏ העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אם ואחות.‏ אמרה עליו אחותו: "הוא נפל בעת מילוי תפקידו, ומאז אין דבר שיוכל למלא ‏ את החלל הנורא שהשאיר אחריו".‏ ברים ישראל ("טולי"), יהי זכרו ברוך.‏