ישראל ויצמן

בן ציפורה ומיכאל. נולד ביום כ"א באדר תשכ"ט (11.3.1969) בקרית מוצקין, ‏ שם למד בבית-הספר היסודי ע"ש ויצמן והמשיך בלימודים תיכוניים בבית-‏ הספר 'אורט' במגמה הריאלית-ביולוגית. מורתו רות מלמד, המחנכת בכיתה ‏ י"ב, תיארה את דמותו כנער בהיר שישב במרכז הכיתה והיה תמיד מוקף ‏ בנות. היה ספורטאי מצטיין, אהוד ומקובל על מורים ותלמידים בנועם ‏ הליכותיו, באדיבותו, ביושרו ובנכונותו לשאת בתפקידים.‏ בילדותו היה ילד בריא, שקט וממושמע, המרבה לדפדף ולעיין בספרים. כבר ‏ לפני כניסתו לבית-הספר רכש מיומנות בקריאה. במלאת לו ארבע שנים ‏ העתיקה המשפחה את מגוריה לאשדוד, עקב שינויים במקום העבודה של ‏ האב. אביו מתאר אותו כבן רגיש, אוהב וממושמע במסגרת המשפחתית. הוא ‏ אהב מוזיקה והחל לעסוק בפעילות ספורטיבית, תחילה בטניס ולאחר-מכן ‏ בכדורגל. שיחק בנבחרת בית-הספר התיכון ובקבוצת 'הפועל חיפה'. אולם ‏ הלימודים היו אצלו תמיד בעדיפות ראשונה. לקראת גיוסו לצה"ל עבר אימוני ‏ כושר, ושאף להיות קצין בסיירת הצנחנים.‏ הוא התגייס לשירות סדיר בחודש יולי 1987, התנדב לשרת בחיל- הצנחנים ‏ ועבר בהצלחה את הגיבוש. במסגרת החיל השתתף בקרב ביידון בלבנון. הוא ‏ נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד באב תשמ"ח (6.8.1988) והובא למנוחת-עולם ‏ בבית-העלמין הצבאי חוף הכרמל. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות - בלה ‏ ויעל. מפקדו מתארו כמי שעשה את הדברים בנאמנות, ברצון ובצניעות. ‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה מתאר המג"ד את ישראל כאדם לבבי ‏ וחברותי העומד תמיד במרכז העניינים, בנכונות תמידית לעזור. המ"פ כתב: ‏ ‏"החלל שיצרת בלכתך מתבטא בזה שאנחנו איבדנו חבר, והגדוד פוטנציאל ‏ פיקודי ממדרגה ראשונה".‏ המשפחה וחבריו הרבים הנציחו את זכרו בספר אשר בו תצלומים רבים ודברי ‏ זיכרון. כמו כן הוקמה בספריית בית-הספר אנדרטה לזכרו ואגודת הספורט ‏ ‏'מכבי' קראה לקבוצת הנערים על שמו.‏ ישראל ויצמן, יהי זכרו ברוך.‏